בלוג

משב הרוח - אז אתה מקשיב?

אז אתה מקשיב לי? הי, אתה מקשיב?

כמה פעמים יוצא לכם להגיד את המשפט הזה?

לפעמים אני מוצאת את עצמי משתפת חברה או קרובת משפחה רק בשביל שתקשיב, שאוכל לפרוק, והיא יישר מתחילה לתת עצות ולהגיד מה עשיתי נכון ומה לא, וניתוח מצב, ואפיון הדמויות, ולרגע נדמה לי שאני באמצע שיעור ספרות או ניתוח מחזות בתפקיד הדמות הראשית. אני מפסיקה לספר והיא לא מבינה מדוע, מה הבעיה? היית צריכה לעשות ככה, והיית צריכה לנהוג אחרת ו… רגע. לא אכפת לי בכלל מה הייתי צריכה לעשות וזה לא ישנה כלום עכשיו, אני רק רוצה שתקשיבי, אני מוצאת את עצמי אומרת לחברה, רק להקשיב.

להקשיב זה הרבה יותר מלשמוע בעיני, כי להקשיב זה להיות קשוב לא רק לטקסט. גם לשפת הגוף, ולמה מתאים לי עכשיו ומה לא, לניואנסים, לדברים שנאמרים בזהירות בין השורות.

להקשיב זה לפעמים פשוט להכיל, להיות שם בשבילי עם חיבוק או בשתיקה. לשבת לידי עם כוס קפה חם ולבכות ביחד.

ולעיתים אנשים פשוט לא מסוגלים, הם לא יודעים מה עושים. כי קל להקשיב כשהכול טוב ונפלא, אבל כשרע ומעיק זה מרחיק. למשל כשסיפרתי לחברות שעברתי הפלה רובן לא ידעו איך להגיב. קשה להקשיב. אז עברו נושא 'אה, אוי, תגידי, את מגיעה מחר להצגה במתנ"ס' או 'איזה עצוב, תגידי יש מצב שאת מביאה לי את המתכון של פשטידת הגזר שלך?'

בגרסה היותר מעודנת קיבלתי תגובות כמו 'אה, כן, גם לי קרה פעם' ורק אז מעבר הנושא ובעיקר 'באיזה שלב זה היה?' [תמיד מופיע כשאלה ראשונה, כאילו אם זה היה בהתחלה זה חסר משמעות] 'לא נורא, תהיה שוב בהריון, את עוד צעירה'

כל האנשים האלו הם אנשים שלא יודעים להקשיב. וצריך ללמד אותם. יכולתי להיעלב ולבכות, אבל במקום זה שיתפתי אותם ושיקפתי להם את התגובות שלהם. אמרתי להם שיהיו פשוט עצמם באופן טבעי ושיגידו מה שיוצא מהפה גם אם נראה שזה חסר טקט. מסתבר שפתאום דווקא נולד הטקט מחדש.

לפעמים אנשים לא מקשיבים כי הם באמת לא יודעים איך.

והאם אנחנו תמיד מקשיבים וקשובים לצרכים של האחרים? למדתי שכשאני מדברת עם בעלי בטלפון והוא עונה תשובות חדות וקצרות הוא באמצע פגישה או עבודה אינטנסיבית. למדתי שיש אנשים שרוצים שאקשיב ואשתוק, ויש כאלו שרוצים שאגיב תוך כדי. למדתי ועדיין לומדת, כי תמיד יש מה ללמוד. ולעיתים אני פשוט שואלת 'את/ה רוצה שאקשיב, שאייעץ?' במקום לנחש.

טיפ-טיפה מהאומץ:

לא לענות מייד, להקשיב למה שהשני רוצה לומר עד הסוף ולחכות עם התגובה, ואם הגבתי בלי לחשוב להתנצל ולבקש ממנו לדבר שוב.

בלשון האומץ:

הקשבה זה לא לשניה וההוכחה במילה עצמה- שוב ושוב להיות קשוב

הקשבה היא אומנות הבקשה

חורצים משפט:

עז הקשב לקול הרוח, כי אז תריח את הכול

גם הוא מהנביאים:

"יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב" משלי א', כד'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן