בלוג

משב הרוח - אז מה נולד?

"אז מה נולד?" תמיד אוהבים לשאול אותי אחרי לידה, ואני חושבת לעצמי שזאת שאלה טפשית, ולפעמים כל כך מתחשק לי לענות 'חייזר' כי מה כבר יכול להיוולד, אבל דווקא השאלה הזאת מעלה לי את התהיה אם ישנם עוד סוגי הריון ועוד סוגי לידה חוץ מאשר של תינוק.

לפני ארבעה חודשים ילדתי. מה ילדתי? בת. היה הריון מאתגר מאוד וסביב הלידה היו איומים על זירוז ועל קייסרי, אבל לבסוף היא הגיחה לעולם לבדה בשבוע 43 ובמשקל של מעל 4 ק"ג. רגע אחרי שילדתי כל ההריון על כל קשייו וכל הלידה על כל כאביה כאילו לא היו מעולם. ועכשיו, משחלפו ארבעה חודשים, נדמה לי כאילו זה היה כל כך מזמן…

שואלים איך נשים מוכנות להיות שוב בהריון ושוב ללדת אחרי כל הקשיים, ואיך נשים מוכנות לעבור עינויי תופת כדי להיכנס להריון או כדי לשמור עליו. בעיני התשובה פשוטה. התינוק, חד משמעית, מרגע שהוא מגיח לעולם, שווה את כל המאמץ.

אני טוענת שאין רק סוג אחד של הריון, ואין רק סוג אחד של לידה, ושלשאלה 'מה ילדת' אין רק תשובה של 'בן' או 'בת', כי יש גם הריונות ולידות מסוג אחר. יש לידה של בית חדש, ולידה של עסק, ולידה של רעיון, ובמקרה הנוכחי שלי- הריון ולידה של ספר ילדים חדש, 'איזה חג לי', שמאפשר להורים דרך לתווך לילדים ממש קטנים את התקופה המורכבת הזאת ולענות להם על שאלות מבלי להפחיד אותם.

ישנם קווי דמיון בין כל ההריונות וכל הלידות מכל הסוגים, ועל כך ארחיב בהמשך, אבל בינתיים אשתף אתכם בסיפור ההריון והלידה שלי, של ספר הילדים החדש. מאיפה זה התחיל בכלל ואיך זה קרה פתאום, ואיך זה יכול אולי לקרות לכל אחד יום בהיר אחד.

מאז שהייתי קטנה אהבתי לכתוב, ואפילו כתבתי כמה ספרים בושריים שנמצאים בכל מיני מקומות בבית, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. מעבודה לעבודה ועד לבניית העסק, מצאתי את עצמי עסוקה מאוד. כעבדתי בעומס גדול היה לי כסף- אבל לא היה לי זמן. כשפוטרתי היה לי זמן אבל לא היה לי כסף, והחלומות זזו הצידה ונגנזו. ופתאום הגיע אליי מן תקופה כזאת, שהייתה אמורה להיות חזרה למשרה מלאה אחרי סיום חופשת לידה, והיא המשכה של חופשה לא חופשה, עם הילדים בבית ושגרה לא שגרה והמון תהיות.

בהתחלה היה קשה, גם לנו וגם לילדים, להבין מה קורה ומה עושים, אבל בחלוף הזמן למדנו להסתגל ולהתרגל ואפילו לאהוב את השגרה החדשה, ואז מצאתי את עצמי עם זמן פנוי שלא תכננתי שיהיה לי, ועם רעיון חדש לספר ילדים על הקורונה. אם מישהו היה אומר לי שאכתוב פעם ספר ילדים, ויותר מכך, שהספר הראשון שאכתוב יהיה ספר ילדים הייתי צוחקת עליו, אבל זה פשוט קרה.

ערב אחד הבן שלי, בן שלוש, שאל אותי "למה אסור ללכת לפארק, ולמה אסור ללכת לגן, ולמה צריך לשטוף ידיים הרבה פעמים, ולמה תמר לא באה לשחק איתי יותר?" [מתוך הפתיחה לספר] לא רציתי לספר לו על הנגיף, ועל האנשים שמאושפזים ועל מקרי המוות. לא רציתי להלחיץ אותו, אבל הוא הבין שמשהו קורה. חשבתי וחשבתי ואז, לפתע, בום! יצאה לי מהפה תשובה שהפתיעה אפילו את עצמי. די מהר הסיפור הזה התגבש לפוסט, שגרר תגובות חיוביות מאוד. ולפתע הגיע גם התגובה 'למה שלא תהפכי את זה לספר ילדים?' אז למה לא, באמת?

ואז נכנסתי לתוך מסע שלא ידעתי עד כמה הוא סבוך וקשה ודורש ומדהים ומרגש… זה התחיל עם עריכה ספרותית ואחר כך עוד עריכה וניקוד, עימוד, איור, בירור מול הוצאות ומול בתי דפוס, הצעות מחיר. עבודה סביב השעון. לפתע גיליתי שיש ביום יותר שעות ממה שחשבתי ושספר ילדים זה הרבה מעבר למה שחשבתי.

הילדים למדו להכיר מציאות חדשה- אבא עובד ומרוויח. אמא עובדת ומוציאה כסף. על האיורים, על העריכה, על העימוד ועוד ועוד. אבל אמא מגשימה חלום, הם יודעים. ההריון קשה, מאתגר, כואב, מלחיץ, שרוי באי ודאות. אבל הלידה שווה את המאמץ.

אז אם אתם בבית בתקופה הזאת, או אם הורדתם פרופיל, בין אם מבחירה ובין אם לא, זה הזמן לחשוב על חלום שאפשר להגשים ולהתחיל את ההריון שלו לקראת הלידה. התהליך שיוביל לתוצאה. עם הבנה מלאה שייקח זמן ויצוצו אתגרים רבים בדרך, אבל עם נכונות לצעוד קדימה ולא להכנע!

אומרים לי שוב ושוב מסביב- ואם לא תצליחי? אם כל עותקי הספרים יישארו אצלך ואף אחד לא יקנה והכסף שהוצאת לא יחזור? אז אני אומרת שיש פה לידה ושיש פה הצלחה גם אם במקרה הכי גרוע הספרים יישארו אצלי, כי אני הגשמתי חלום, והצלחתי לעבוד ולהיות ממוקדת מטרה, ולהוציא תוצר מדהים. וזאת לבדה הצלחה.

ואסיים בכך שהיום, ב"ה, חל יום ההולדת שלי, ואולי יש משהו סמלי בכך שאני נותנת לעצמי מתנה של חלום ליום ההולדת. ללדת ספר ילדים דווקא ביום בו נולדתי.

אגב, אומרים שמי שיש לו יום הולדת מקבל כוח לברך אחרים, אז אני מברכת את כל מי שקורא את השורות האלו ברגע זה בהמון הצלחה, הגשמת חלומות, והרבה הריונות ולידות מכל סוג שרק תרצו.

טיפ-טיפה מהאומץ:

יש לכם חלום? תתחילו בלכתוב אותו, אחר כך להגיד אותו בקול לפני המראה או להקליט לעצמיכם בפלאפון, אחר כך לספר לחבר/ה, ואחר כך לחשוב איך אפשר להגשים. לאו דווקא את החלום הגדול ביותר כאן ועכשיו, אפשר גם לבחור באחד אחר שהוא לא מאוד גדול ולא מאוד קטן. עכשיו צריך למצוא מישהו שתומך בכם, ומעריך, ומדרבן ודוחף. במקרה שלי זה בעלי. כל אחד יודע מי יהיה הכי טוב בשבילו. שתפו אותו. אחרי השיתוף צאו למסע. תדעו שהוא כמו הריון. יש בחילות, כאבי ורידים, אי אפשר לישון בלילה, חסר ברזל [יותר נכון ויטמין די, כי למי יש זמן לצאת החוצה כשעובדים כל היום על החלום] אבל תזכרו שההריון הזה לא יימשך לנצח ובסוף תהיה הלידה. תצליחו? לא תצליחו? זה בכלל לא משנה. כי גם אם תגשימו את החלום באופן חלקי ולא בדיוק לפי התסריט שלכם גם זה דבר גדול מאוד, ולעולם לא תהיו בתחושת החמצה של 'יכולתי, למה לא ניסיתי'.

בהצלחה!

בלשון האומץ:

אם יש רעיון יש הריון,

מי שלוחם על החלום מחלים מהחלם

לוחצים יד ביד, החלום עומד ממש כאן ליד, ואז הוא נולד

חורצים משפט:

אם מזדמן נוף לחלון אולי מדובר בחלון הזדמנויות

גם הוא מהנביאים:

"ותהר האישה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלושה ירחים" שמות ב', ב'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן