בלוג

משב הרוח - אמת אחת

"אסור לתת לילד לעשות הרבה דברים בבית כשהוא צעיר, זה יגרום לו למשקעים ולאבד את הילדות שלו" אמרה לי פעם חברה, ואני חשבתי לעצמי שלמרות שזכותה לחשוב אחרת ממני, וזכותה להתווכח במה ילד יכול להשתתף בבית ובמה לו, ומתי שייך שישמור על האחים שלו או ימלא מדיח ומתי לא, בין זה לבין להגיד ש'אסור' עוברת דרך ארוכה.

מה זאת אומרת 'אסור'? כאילו יש רק דרך אחת לחנך ילדים! הרי כל ילד הוא שונה, וכל הורה הוא שונה, וכל שלב בהורות הוא שונה וכל מצב הוא שונה… אז איך רלוונטי פה בכלל אסור ומותר?

***

"את צריכה לגעת בכאב של הלקוח!" אמרה לי יועצת-יודעת-כל לפני אי-אלו שנים "את לא יכולה להציע ללקוח קורס משחק בשביל להגשים חלום, ובוודאי שלא בשביל הכיף וההנאה" ובכן אני יכולה גם יכולה. רבים נרשמו בדיוק בשביל להגשים חלום ובשביל כיף והנאה. לא חייבים לגעת בכאב ולגרום ללקוח שקורא מודעה לבכות או להתייסר ולחשוב מה חסר לו. ממש לא. כי אין דרך אחת. אין.

***

"לא לומדים ככה למבחן!" אמרה לי חברה בתיכון כשרפרפתי על החומר וקראתי רק את ההתחלה ואת הסוף של הסיכומים ולמדתי כמה משפטים בעל פה. בסוף קיבלתי ציון יותר גבוה ממנה. אולי אם היא הייתה לומדת כמוני זה לא היה עוזר לה, כי היא- היא. ואני- אני. ולכל אחת יש דרך אחרת ללמוד למבחן.

***

בעולם שלנו יש ניגודים בולטים. שחור ולבן, מלא וחסר, עני ועשיר. אבל יש גם הרבה באמצע, בשטח האפור, ואת זה הרבה פעמים שוכחים. מדגישים את אלו שבעד הרפורמה ואת אלו שנגד הרפורמה, שוכחים שיש באמצע עוד כל כך הרבה אנשים שהם לא פה ולא שם, שאין להם מושג, או שזה פחות עקרוני להם, או שבמודע לא רוצים להכנס לזה.

כל אחד בטוח שהאמת אצלו. אם אדם בעד פתיחת מסעדות בשבת- הוא בטוח שככה יהיה שלום אמיתי בין כל הפלגים בעם ושזהו פלורליזם לשמו. אם הוא נגד- בטוח שזה זלזול ושכולם עושים דווקא ומה לחוץ לאנשים לפתוח דווקא בשבת ולמה אי אפשר פשוט לכבד.

אם אדם הוא דתי- הוא גילה את האור. אם הוא חילוני- הוא חופשי. אם הוא נגד הרפורמה הוא בטוח שהמדינה עומדת להשרף ולהיחרב ושממש מחר תהיה פה מדינת הלכה והלכה המדינה. אם הוא בעד הרפורמה הוא בטוח שבג"ץ הולכים להחריב את כל היישובים מחר ולמסור את יו"ש ולסגור את המדינה ולברוח.

ומה בהקשר הגיוס לצבא?

אם מדובר באנרכיסט, הוא יעמוד בראש קבוצה של סרבני גיוס

אם מדובר בפציפיסט הוא בכלל לא יימצא בשאלה אם להתגייס או לא, מפני שיהיה בטוח שעד שהוא יהיה בגיל גיוס כבר לא יהיה בכלל צבא

אם מדובר בפובליציסט הוא יחליט אם כדאי להתגייס או לא לפי מה שייראה לו לנכון באותו הרגע ואף ידאג שכולם ישמעו היטיב את דעותיו

אם מדובר בסוציאליסט- הוא ידאג שכולם אבל כולםםםם יתגייסו לצבא לאותו פרק זמן ולאותו השירות בדיוק.

אם מדובר בקפיטליסט- הוא ידאג שמי שיש לו די כסף יוכל לתרום את הכסף שלו במקום הזמן לצבא ולהמשיך לפרק הבא בחיים

אם מדובר בנונקונפורמיסט- הוא ימצא תאוריית קונספירציה שמקשרת את הצבא למפץ הגדול

אבל האמת… האמת? יש אמת בכלל? אני טוענת שאין אמת אחת. גם הדתיים צודקים, גם החילונים צודקים. גם מתנגדי הרפורמה צודקים וגם התומכים בה צודקים. גם מצודדי פתיחת המסעדות בשבת צודקים וגם המתנגדים לפתיחת מקומות בשבת צודקים. בכל צד יש חלק מהאמת, ואולי אפילו אמת גמורה מצד המתבונן. הבעיה היא אצלנו שקשה לנו להכיל כמה אמיתות שסותרות זו את זו במקביל. קל ונוח ומתיישב לנו יותר עם אמת אחת, וזה מה שאנחנו כל הזמן מחפשים. אבל אם נמשיך לחפש אמת אחת נמצא את עצמנו כל היום בויכוחים ובריבים שאין בהם כל חיבור. השנאה תתגבר. המרחק ביננו יתארך. הקרע בעם יתעצם.

אמרה לי חברת פייסבוק שלדעתה כל אחד צריך להגיד לשמוע דיעות אחרות מתוך מחשבה שיש צדק גם בצד השני לפחות ב-20 אחוז, אולי אפילו 30. שיש מה ללמוד מהצד השני. שהוא לא לגמרי טועה. רק ככה תהיה הקשבה אמיתית. ואני נוטה להסכים. מעבר לזה שמחקרים אומרים שאנשים שמסוגלים לשמוע דיעות אחרות משלהם מבלי לקפוץ על הדובר נעשים יצירתיים יותר כי מהות היצירתיות לבחון את אותה הנקודה מזויות שונות ובפרספקטיבה רחבה. מה גם שאם אדם חושב שהאמת אצלו לא אמורה להיות לו בעיה או פחד לשמוע את האמת של האחר.

כשסיימתי את אחד מקורסי המשחק קיבלתי משפט השראה לקישוט בבית. המשפט הוא "האמת נמצאת בעיני המתבונן". למה קיבלתי דווקא את המשפט הזה? אולי הוא האחרון שנשאר בחנות? ואולי זה לא היה במקרה. כי בקורס המשחק למדנו להכנס לנעליים של השני ולראות את האמת שלו, גם אם היא רחוקה מאוד מהאמת שלנו. להבין שהכול תלוי בנקודת המבט.

ואולי הגיע הזמן שנאמץ את המשפט הזה לראיה שלנו את המציאות. כמו שאנחנו הורים שונים לכל ילד, וכל ילד הוא שונה, וכל הורה הוא שונה, ובכל שלב הוא שונה, כל אדם הוא שונה בתפיסת עולמו, בתחביביו, בכשרונות שלו, באהבות שלו. ולכן הוא רואה את העולם אחרת ויש לו אמת משלו. והאמת שלו נכונה- עבורו. והאמת של חברו לא נכונה עבורו. אבל כן נכונה עבור חברו. יוצא מזה שיש שתי אמיתות. ובגלל שבעולם יש יותר משני אנשים נראה שיש הרבה יותר משתי אמיתות. העולם הופך תלת מימד וזה מה שיפה בו. שתלת המימד נושא בחובו את העומק.

אני מאחלת לכולנו שאחרי תשעה באב ובפרוס הימים של אחרי חוג הסבירות נדע להקשיב לאמת של האחר ולהכיל אותה, ושהוא יידע להקשיב לאמת שלנו. שנדע להפנים שיש הרבה אמיתות. ושרק זה הוא העולם האמיתי.

טיפ-טיפה מהאומץ:

כדי להרחיב את האמת ולהבין שישנן כמה אמיתות צריך לתרגל. התרגול הראשוני הטוב ביותר הוא פשוט להקשיב. לשמוע דיעה שונה מאיתנו מבלי להתנפל ולהגיד יישר את דעתנו, פשוט לשמוע. אפשר לעשות זאת במפגש עם אנשים שחושבים אחרת מאיתנו, בין אם מדובר בחברים, מכרים, קרובי משפחה, או אנשים שאיננו מכירים כלל

אחר כך אפשר לאתגר את עצמנו בשאלות על האמת שלנו- מדוע אנחנו מאמינים בה. מה עוד אפשרי. אם האמת שלנו מחוברת אלינו היטיב נראה שהשאלות לא יפגעו בה אלא רק יעמיקו ויחזקו אותה.

בלשון האומץ:

אמות מידה הן אמת מיידית

אל תשים עצמך מת בשם האמת

קול הלב אמת. ארבעה חדרים יש בלב. כל הלב אמת.

חייו לומר את האמת

מרגיש שזאת האמת, מתעמת. האמת, זה רגיש.

אמת מה נהדר? אמת מה? נעדר.

חורצים משפט:

חצי מתושבי כדור הארץ יישבעו שהשמש זורחת בעוד שחצי מתושבי כדור הארץ יישבעו שהיא איננה נראית בשמיים. וכולם ידברו אמת.

גם הוא מהנביאים:

"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות" שמות יח', כא'.

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן