בלוג

משב הרוח - באנו לבקר

האם קרה לכם פעם שמישהו שעלה אתכם במעלית או עבר לידכם ברחוב העיר לכם משהו על הילדים שלכם? 'הילד שלך לא לבוש מספיק, קר לו', 'הכובע נופל לתינוק על העיניים, כדאי שתרימו אותו'. מצד אחד, אולי הביקורת מגיעה ממקום של אכפתיות. ומצד שני- אלו הילדים שלי, ומה חושב לעצמו בן אדם זר ברחוב כשהוא מעיז לתת לי ביקורת עליהם?

הגדיל לעשות מישהו בסופר כאשר הבת שלי רצתה מעדן ולא הרשתי לה. היא כמובן נשכבה על רצפת הסופר ובכתה. אותו אדם ניגש אליי 'תקני לה את המעדן, למה את קשה איתה כל כך?' ואני התאפקתי שלא לצרוח.

זוהי נטייה ישראלית הגובלת בחוצפה. אגב, המילה 'חוצפה' היא מלשון חוץ-פה, להוציא מחוץ לפה את מה שלא חייב לצאת, ואין לה תרגום בשפות אחרות [ואם פספסתי שפה כלשהי שבה היא קימת, אשמח להתעדכן בתגובות]. והחוצפה הזאת גורמת לכל ביקורת להיות לגיטימית.

אך האם זה כך?

אני, אישית, מוצאת הבדל בין שני סוגים של ביקורת.

ביקורת שמגיעה סתם כך מבלי שביקשתי, לבין ביקורת שביקשתי והזמנתי.

כאשר אדם נותן לי ביקורת מבלי שביקשתי התגובה תהיה נזעמת או נעלבת. אך כאשר אני פונה ומבקשת ביקורת בעניין מסוים, הביקורת עשויה להועיל, ובעיקר משום שאני פתוחה לשמוע אותה.

כך קרה כאשר פניתי לחברת עריכה עם הספר הראשון שכתבתי. קיבלתי ביקורת מקצועית, יסודית, ארוכה. קרה וחותכת. לא פשוטה לעיכול. אבל אני רציתי אותה כדי להתקדם, ואף עם לא התחברתי לכולה הרי שבסופו של דבר היא עזרה לי וקדמה אותי משום שזה בא ממני.

גם ביקורת שלא באה ממני, אולי אפשרית, אם אותו אדם מגיע ממקום טהור של רצון לעזור, ואם הוא מקדים ושואל אם אני מעוניינת לשמוע את הביקורת. למשל ביקורת מסבתא שלי עם הקדמה כזאת מתקבלת פעמים רבות ואף עוזרת.

והעיקר- כשאנו רוצים לתת ביקורת לעשות זאת ממקום של נתינה. של כבוד. בעדינות. ורק אם הצד השני באמת מעוניין לשמוע.

יש אנשים שמקבלים ביקורת מבלי שיחפצו בכך והביקורת מחלישה ומקטינה את הביטחון העצמי שלהם.

אתן דוגמא- פעם אמרה לי אחת מחברותיי לדירת הסטודנטיות שראתה אותי במכנסי פיג'מה קצרות, שהרגליים שלי שמנות. בשביל מה? ומה יצא מזה? שנים הלכתי בתחושה שעליי להסתיר אותם באלף שכבות, ולהתבייש. לביקורת יש כל כך הרבה כוח!

מצד שני, קשה לא להעיר לילד שלנו כשהוא מחטט באף בציבור, ואולי גם לא נכון. השאלה זה איך ומתי. אם נעיר לו מול אנשים- התוצאה תהיה הבכה. אבל אם נעיר לו בצד, ונפתח שיח מכבד התוצאה יכולה להיות הפוכה.

וכן אף זכור לי מקרה של אחת ההרצאות הראשונות שלי, שלא יצאה מוצלחת. לא ידעתי להסביר מדוע ומה לא זרם שם. אחת הנוכחות בהרצאה הציעה להפגש איתי לקפה ולתת לי ביקורת. הביקורת שלה שידרגה לי את ההרצאה בכמה רמות ובסופו של דבר הודאתי לה מאוד. חשבתי איזה אומץ נדרש לה כדי להיות מסוגלת להציע לי ביקורת. אז האם נכון לשתוק רק מהפחד שנפגע במישהו? ובמקרה הזה הרי שהיא עזרה לי מאוד!

אני לא חושבת שיכולה להיות תשובה חד משמעית מתי נכון לתת ביקורת ומתי לא, אלא בעיקר צריכה להיות רגישות, תשומת לב, ועדינות. שזה לא יבוא מתוך חוצפה, או מתוך מקום להוכיח 'אני צודק ואתה טועה' או ממקום מתנשא. סוג של שילוב בין כוונה טובה למעשה טוב.

מה אתם חושבים?

מוזמנים להגיב בשמחה [מזכירה לכם שוב שהתחדשתי באפשרות להגיב לבלוג]

טיפ-טיפה מהאומץ:

  • כשנותנים לנו ביקורת-

אני ממליצה לא לקפוץ יישר ולהגיב באמפלוסיביות. הנזק עשוי להיות גדול. לפעמים אנחנו יכולים לומר דברים שנתחרט עליהם.

אפשר להגיד משהו כמו 'כן, אני שומע' או 'אני מבין שזה מה שאתה חושב/מרגיש'

אחר כך אפשר ללכת עם הדברים ולחשוב אם יש בהם מן האמת או לא, ולענות בצורה מיושבת בעל פה או במכתב.

  • אם הביקורת לא לעניין, אפשר לשתף חבר טוב במה שאמרו לנו, לכתוב מכתב עם תוכן הדברים ואז לקרוע אותו, או לצאת לעשות משהו כיף, בכדי להפיג את התחושות הקשות
  • אם אנחנו רוצים לתת ביקורת למישהו אחר- לוודא שהוא מעוניין, להתחיל את הביקורת בדבר חיובי, ואז להגיד את הדברים לשיפור, ולסיים שוב בדבר חיובי. לבוא ממקום חברי ולא ממקום מתנשא ולוודא שהדברים אכן מגיעים ממקום של רצון להיטיב

בלשון האומץ:

בוקר טוב הוא בוקר לא ביקורתי

אם ביקרתי את עצמי זה אומר שהייתי בבית?

למה יש מילה כזאת חוצפה אבל אין מילה כזאת פנימלוע?

מי שבא לבקר שיבקר את הבאות

בקרה מעניקה שליטה, ביקורת שולטת על הענקה

מה קרה, בקרה, קצת קרה, בלי עין הרע

חורצים משפט:

אין ביקורת בלי ביקור, ואין ביקור בלי ביקורת

גם הוא מהנביאים:

"ויצווה המלך אחז את אוריה הכהן לאמור על המזבח הגדול הקטר את עולת הבוקר ואת מנחת הערב ואת עולת המלך ואת מנחתו ואת עולת כל עם האזץ ומנחתם ונסכיהם וכל דם עולה וכל דם זבח עליו תזרוק ומזבח הנחושת יהיה לי לבקר" מלכים ב', טז', טו'.

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

תגובה אחת
  1. שרה הגב

    כ"כ מתחברת, וככ חמוד אהבתי ממש חומר טוב למחשבה תודה עידית הכל בטוב טעם מיוחד

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן