בלוג

משב הרוח - בשם השוויון!

האם שווה לי להשקיע כסף כדי להוציא עוד ספר? האם שווה להשקיע כדי לשפץ את הבית? האם שווה להשקיע בהגשמת חלומות? האם שווה להילחם על שוויון?

האם כולם צריכים להיות שווים? האם שווה להיות שווה? האם שונה להיות דומה?

כל החיים שלי אני מתמודדת עם העובדה שאני שוחה נגד הזרם. אף פעם לא מקבלת כמובן מאליו את מה שמקובל בחברה, אף פעם לא עושה מה שאומרים לי. חושבת לבד. לפעמים מגיעה לאותן המסקנות כמו אנשים אחרים, ולפעמים לא.

לחברה קשה להכיל אותי וכך אני מקבלת הודעות נזעמות על עצם היותי שונה, ועל העובדה שאני לא מנסה לטייח או להסתיר את השונות שלי.

ואם בדבר אחד רציתי להיות 'כמו כולם' גם שם אלוקים אמר לי- 'אין סיכוי' ודאג לרווח לי היטב היטב את הפערים בין גילאי הילדים. בחברה הדתית אני נתקלת רבות בהרמת גבה וזקוקה 'להתנצל' על פערי הגילאים, ובחברה החילונית לעומת זאת, אני זוכה לתפיחה על השכם ולאמירה 'או, הנה דתיה אחת נורמאלית'. אולי עכשיו, כשהרביעית נולדה ב"ה, אני כבר יוצאת מההגדרה של 'דתיה נורמאלית' אני תוהה לעצמי. ובכלל, מה זה נורמאלית? ומי קובע מה הנורמה והאם אני בתוך הנורמה או מחוץ אליה?

לרבי נחמן מברסלב יש משל מקסים על כך, בשם 'התבואה המשגעת' [ממליצה לכולם לקרוא, פשוט כותבים את המילים האלו בגוגל] על כך שקשה לדעת מי באמת המשוגע ומי ה'נורמאלי'.

ואיך כל זה קשור לשוויון?

כי לפעמים אני מרגישה שהחברה מנסה להכניס אותנו לתבניות. להיות אותו הדבר. זהים. שווים.

שווים- גם בזכויות וגם בחובות, ואם אפשר גם בתפיסות העולם, באמונות, בדיבורים ואפילו במחשבות. אבל האם זה אפשרי? והאם זה נכון לפעול כך?

גבר, כמה שירצה לא יוכל להיות בהריון או להניק וגם לא ללדת. הגוף שלנו בנוי שונה ואולי גם הנפש, על כך אפשר להתווכח. אבל אם אנחנו לא שווים מלכתחילה איך אפשר לדרוש ולתת לנו דברים שווים? למעשה, זה מגיע לרעתנו ולא לטובתנו, הרי אפשר להגיד שאין יותר חופשת לידה, כי נשים וגברים מקבלים זכויות שוות של שבועיים חופשה בשנה. ואין דבר כזה שאישה תסרב לעשות מילואים, גם אם היא אחרי לידה, הרי נשים וגברים שווים. ואין דבר כזה שגבר יוותר לקחת חופשת מחלה כשהילד שלו שווה, הרי נשים וגברים שווים. ואין לזה סוף.

הקיבוץ ניסה לקחת את השוויון צעד אחד קדימה- וייתכן כי זה היה נכון לזמן. שם נשים קיבלו חופשת לידה קצרה מאוד וחזרו לעבוד כמו כולם, שם כל הילדים ישנו באותו סוג של מיטה, וקיבלו את אותו אוכל ולבשו את אותם הבגדים. האם הם גם התבקשו לחשוב אותו הדבר ולהתבטא באותו האופן? הרי איך אומרים שני יהודים שלוש דעות.

היום יש אולי קצת יותר מקום להכיל שונות, אבל לא תמיד הרבה יותר.

אצלי השונות בולטת מאוד, אבל גם אצל אנשים שהיא אינה בולטת אני טוענת שהיא קיימת, כי אין מישהו שאין בו משהו אפילו קצת 'שונה' מהאחר.

והנה שוב רבי נחמן מברסלב, עם אמירה חזקה שאני מתחברת אליה מאוד:  "צריך שכל אדם ידע שמטבע בריאתו יחיד הוא בעולמו ושאיש בעולם לא ידמה לו, כי אילו איש היה דומה לו, אזי לא היה חפץ בקיומו שלו"

אם כולם היו שווים מדוע נבראנו? כל אחד הגיע לעולם כדי להאיר את האור שלו, לצבוע את העולם בגוון הייחודי שלו, לתת את התובנות שלו, להוסיף את הייחודיות שלו, ורק ביחד תיווצר השלמות.

אבל הרצון להיות 'שווה' ו'כמו כולם' הוא חזק כל כך ולפעמים גם תובעני. כי משום מה הגיע איזו תרבות כזאת שכולנו צריכים ללכת באותו המסלול, ללבוש את אותם המותגים, להגשים את אותן הציפיות, ולהשוות הצלחות. כמה אתה מרוויח לחודש? כמה ילדים יש לך? כמה אתה מאושר מ1-5? כמה עסקאות סגרת השבוע?

אני אומרת שכל אחד צריך להשוות את עצמו רק לעצמו, ורק אם זה עוזר לו להתקדם. למצוא את הדימיון לאחרים רק אם יש רב המאחה על המפריד.

את התפילה בבוקר, יש רבים שפותחים במילים 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד' כי רק מול אלוקים אנחנו שווים. מולו כולם שווים. מה הכוונה שווים? מבחינת ההזדמנויות להצלחה, מבחינת האפשרויות לצמוח, ומהבחינה שלכולנו יש 'צלם אלוקים' וכולנו בני אדם.

אז בפעם הבאה שתחפשו שוויון- אני מציעה לראות עצמנו דומים בכך שכולנו בני אדם ואין נחותים יותר או רמים יותר, אבל לראות גם את השוני שצובע את העולם בצבעים היפים שמחיים אותו.

טיפ-טיפה מהאומץ:

  • לנסות לא להשוות את עצמנו לאחרים במשך שבוע אחר. כל פעם שעולה ההשוואה בראש- הוא הרוויח ככה ואני ככה, או לו יש רכב גדול ולי אין, לחשוב מה יש לי השבוע שלא היה לי בשבוע שעבר ולכתוב אותו.
  • לחשוב במה אני שונה ומיוחד ומה האור הגדול שאני יכול להוסיף לעולם. לשבת ולכתוב נקודות שעולות לי. אגב, שונות לא חייבת להיות 'מוזרות'. שונות יכולה להיות גם בכך שאני מדייק מאוד לכל מקום בניגוד לישראלי הממוצא כי אני מעריך את הזמן, או שאני יודע לבשל ברמה של שפים, מה שלא כל אדם ממוצא מסוגל.
  • לנסות להיות שונה במשהו קטן השבוע ולא להסתיר אותו. יכול להיות משהו ממש קטן, ולראות אחר כך איך זה מרגיש, או – אם אתם קצת יותר אמיצים, לבקש מכל בני המשפחה לכתוב משהו שבו הם שונים ולא ינסו להסתיר השבוע. בסוף השבוע כל אחד ישתף בתחושותיו.
  • נסו להמנע כמה שאפשר מהשוואה לאחרים. גם אם הם דומים לכם במשלח היד/מספר הילדים/תנאי העבודה וכו'. למה? פשוט כי אין בכך כל תועלת. ואם המוח מתחיל להשוות עצרו אותו! לפני שיהיה קשה מידי. איך? אפשר פשוט להעביר נושא. להתחיל לדבר על משהו, לשמוע שיר שאוהבים, או לעשות רשימה של מה שטוב אצלנו, בלי להשוות לאף אחד. בהצלחה!

בלשון האומץ:

לשווא תחפש אחר שוויון

המילה 'שוויון' היא כמעט שווה. לכל צד יש את האות י', ואחר כך ו', אבל אז הכול משתנה. כך שגם המילה שוויון עצמה אינה שווה.

ובכל זאת, בתוך המילה שוויון מופיעה פעמיים ברצף האות ו' שיוצרת, באופן ציורי, את הסימן 'שווה' =

חורצים משפט:

האם שווה להיות שונה? האם שונה הוא שווה ערך?

גם הוא מהנביאים:

"ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעומר ואת המלכים אשר איתו אל עמק שווה הוא עמק המלך" בראשית יד', יז'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

תגובה אחת
  1. שרה הגב

    ממש מזדהה
    רק כשהחלטתי להכיר בשוני שלי הפכתי למאושרת יותר
    וגם תורמת יותר לסביבה שלי
    וסוף סוף אני מגשימה את עצמי וגיליתי שכשלי טוב גם אחרים נונתים לי פידבק חיובי למרות השוני

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן