בלוג

משב הרוח - גמישות


כמה סיפורים קצרים, נראה אם תמצאו את הקשר ביניהם:

יום שישי שעבר.  הייתי עירה כמעט כל הלילה עם התינוקי שלא הרגיש טוב. כמעט סיימתי להכין שבת, אבל היא נכנסת מוקדם ויש עדיין לא מעט לעשות. מי שבדרך כלל מנקה אצלנו הודיע הבוקר שלא יגיע. כל הסיבות שאפשר כדי להלחץ ולהשאר בבית ולעבוד, אבל החלטנו בהחלטה של רגע ללכת לטייל בטבע.

 

שאלתי איזו תכונה הכי חשובה לעסק על זמני שמצליח לשרוד שינויים ומהמורות, תקופות קורונה קשיים כלכליים ועוד. קיבלתי תשובות רבות, אבל הייתה תשובה אחת שחזרה על עצמה בכל מיני גרסאות: התאמה לזמן, חדשנות, רלוונטיות, מכירת משהו שיש בו צורך ועוד. להרבה מהתשובות היה מכנה משותף. הצורך ב…

 

כשהייתי ילדה לא מצאתי את עצמי בשיעורי בלט או התעמלות אומנותית פשוט משום שלא היה לי אותה, אבל כשהגעתי למכללת אמונה למדתי שיש תכונה שכל אחד יכול לפתח בכל גיל, גם פיזית בגוף. וזאת בזכות מורה מדהימה למחול שהצליחה להביא אותי לידי יצירת כוראוגרפיה והופעה איתה בסוף שנה א', כנגד כל הסיכויים והמחשבות שלי על עצמי, והגילוי שבעצם אפשר לפתח את התכונה הזאת ובכל גיל.

 

הכנתי פנקייקס, באמצע שהכנתי נגמר הקמח. נלחצתי וכמעט הרמתי ידיים ולבסוף החלטתי להוסיף קצת קמח שקדים וקצת קורנפלור. יצא יותר טעים מהרגיל. מאז אני מכינה ככה מלכתחילה.

גם עם ממרח שום זה קרה לי… כדי לשמר ממרח שום שאני מכינה משום כתוש, שמיר קצוץ דק ושמן זית, הוספתי מלח ולימון סחוט, אבל לימון ושמן לא מתערבבים וזה היה נראה מוזר. הפיתרון? אחרי הרבה מחשבה הוספתי קורנפלור והכול החל להתערבב ואפילו להתקשות עד שנוצר מרקם ומראה כמו של חמאה!

 

עליתם כבר על המכנה המשותף של הסיפורים? ובכן המשותף לכולם הוא…

השימוש בגמישות.

כמה אנו נדרשים לגמישות הזאת בחיים ובכמה סיטואציות. אנחנו מתכננים משהו מסוים והמציאות תופחת לנו בפנים. אפשר להתקבע על הדרך שלנו ולא לזוז או להחליט להתגמש. וזה משהו שאפשר להתאמן וללמוד אותו, ממש כמו יצירתיות. זאת תכונה נרכשת.

איפה זה פוגש אותי בחיים?

בדברים הגדולים- לידה שלא התחילה בדיוק איך שרציתי, הוצאה על שיפוץ שהייתה גדולה מן המצופה, תכנון משפחה שאינו עובד על פי התוכנית, שינויים מקצועיים ועוד.

ומשם לפרקטיקה היומיומית שבה עליי להתמודד עם חוסר שעות שינה תמידי כשהתינוק מחליף בין היום ללילה, מקרים של הגעה מאוחרת מהעבודה בזמן שצריך לאסוף את הילדים, ניהול 'חברת ההסעות' שהפכתי להיות בימים מסוימים, הצורך לחלק את עצמי בין הגדולים לקטנים, החלוקה בין תפקוד הבית, לעבודה, למשפחה ועוד.

ואם כבר דיברתי על העבודה, במקרה שלי אני עצמאית, בעלת עסק. אחד הפרוייקטים הגדולים שלי עכשיו הוא מועדון האומץ לפיתוח יצירתיות לבעלות עסקים, וגם שם נדרשתי לגמישות השבוע כאשר נוכחתי שנשים מעדיפות התחייבות קצרת טווח על פי ארוכה. בניתי מועדון של עשרה מפגשים ולא פשוט לשנות את התוכניות, אבל צריך לזרום ולהתגמש עם ההעדפה של האנשים ולהבין שלא כולם כמוני אוהבים להתחייב לתהליכים ארוכים. אני אומרת התגמשות ולא הכנעה משום שלא ויתרתי על העקרונות שלי. תהליך אכן יקרה פה, זה לא שעברתי מעשרה מפגשים למפגש אחד, אלא שלמדתי לעשות מעבר בין עשרה סגורים לשני חלקים של חמישה מפגשים מבלי לפגוע בתהליך שהוא לב ליבו של המועדון.

ביחס לאוכל ולאירוח, בין אם במועדון האומץ ובין אם באופן כללי, אני מתבקשת לגמישות גדולה. החל מהעובדה שאני עצמי רגישה לעגבניות, מה שהביא אותי ללמוד להכין ממרח שום ולהכין פיצות לא שגרתיות ועד להתחשב באורחים שמגיעים כל אחד עם התיק שלו. חשוב לי שלכל אחד שמגיע אליי יהיה מה לאכול  ולכן אני משתדלת להכין אוכל מותאם אישית, מה שאומר לעיתים להכין דברים בלי ביצים וחלב, לחלופין ללא גלוטן, ולחלופין ללא סוכר. אני רואה בזה אתגר וכיף, תרגיל לפיתוח הגמישות המחשבתית והמעשית.

הדרישה לגמישות פוגשת אותי גם בהכנת שבת עם הדרישות של כל אחד מהילדים, וגם בסיטואציות לא צפויות כגון שהיה באוטובוס שנוסע מדרך ארוכה מאוד בשל חסימה של כביש 1 לתנועה כשבבית ילד יונק וחוג שמחכה.

אם פעם גמישות נדרשה רק ממתרגלי יוגה או התעמלות אומנותית, הרי שהיום היא כבר נדרשת מכולם. זה ממש שריר בנפש. וחייבים לתרגל אותו כדי שלא יתנוון או ייתקע ואז יכאב כל כך, במיוחד כשנהיה חייבים להזיז אותו.

בעולם משתנה מי שלא יתגמש להסתדר עם הטכנולוגיה החדשה [אנחנו לא מבינים מי שקשה לו עם הוואסטאפ, אבל בקרוב מאוד אולי יהיה לנו קשה עם מכוניות אוטונומיות והילדים שלנו לא יבינו אותנו…] או עם השינויים יישאר בעבר ויהיה לו קשה להדביק את הפער. והעולם הזה משתנה בקצב מהיר כל כך שהגמישות איננה בגדר המלצה, היא קריטית ממש. גם בעסקים הגעתי למסקנה שאלו שחסרים אותו ייכחדו באיזשהו שלב. כי העולם משתנה וכללי המשחק בו משתנים ואם לא ידעו להכיל אותם וימשיכו לפעול באותן הדרכים הישנות הם פשוט יפסידו במשחק.

לפעמים אני חושבת על זה שבבית ספר, הרבה לפני שמלמדים את הילדים פשוט צריך לשמר כמה תכונות כמו היצירתיות שלהם, והגמישות המחשבתית והפשטות הטבעית הזאת שיש בהם. קודם כל לשמר ורק אז לשפר. שלפחות כשיהיו מבוגרים לא יצטרכו לעבוד קשה להחזיר הכול מאפס. אבל בינתיים מנסה לעמוד באתגרים של החיים בעיקר עם כלי של גמישות, פיזית ומחשבתית.

מוזמנים לשתף איפה הגמישות פוגשת אתכם בחיים, מקווה שבמקומות טובים.

טיפ-טיפה מהאומץ:

לכתוב מכתב/פוסט דמיוני עם כל הבעיות והקשיים במרוכז, אף אם לא יישלח. לקרוא אותו אחר כך בקול. זה משחרר משהו בנפש ועוזר לגמישות להכנס לפעולה

לשתף חברים בקשיים ולחשוב ביחד מה אפשר לשנות כדי להתגמש

להפסיק את העבודה הרגילה, ללכת להתקלח, לטייל, לעשות משהו שאוהבים, להתאוורר. ואחר כך לנסות להביט על אותו העניין מזוית אחרת. או-אז תתעורר הגמישות

לחשוב מה בתוך מארג העניינים אפשר לשנות ולהזיז בצורה גמישה מבלי לשבור אף רגל או יד

בהצלחה!

בלשון האומץ:

מי שמתגמש גם מש מהמקום וגם נמצא שם

גמישות מחשבתית היא מחשבה גמישה

גמישות לא קוראת ביום אחד, היא תוצאה של עבודה על עצמך, אולי ממש כשם שהרצון לעבוד על עצמך הוא תוצאה של גמישות.

אנשים גמישים יכולים להכנס למקומות שאנשים אחרים לא יכולים, גם פיזית וגם רעיונית.

המגדיל את מרחב התנועה נע לגדולה רחבה 


חורצים משפט:


גמישות אולי לא פותחת דלתות, אבל היא תלמד אותך להצליח להכנס גם בלי לפתוח אותן בכלל

גם הוא מהנביאים:

"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק" שמות פרק ב' פסוק יד'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

תגובה אחת
  1. ארין הגב

    עידית, איזה פוסט עשיר ומחכים!!!
    אהבתי ששמת את הזרקור על גמישות, שהיא לא מושג מדובר כל כך, ביחס לחשיבות הרבה שלה בעידן שלנו.
    מסכימה שזה משהו שאפשר להתאמן עליו וממש עוזר בחיים.
    הקומיקס מקסים והילדים מוסיפים חיוך והמחשה נהדרת של גמישות.
    תודה על ההשקעה בפוסט! נהניתי מאוד

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן