"נו, מה הסיפור, תחליטי כבר!" אני לא יכולה להגיד לכם כמה פעמים בחיים שמעתי את המשפט הזה, ומה שהכי אבסורד שזה לא עזר אף פעם, אלא רק הלחיץ יותר.
מה לוקח לך כל כך הרבה זמן להחליט איזו מרצפות טובות יותר לבית החדש? שאלו אותי השבוע. וזה לא שיש לי תשובה. אני צריכה להיות בטוחה, ככה זה.
כשאוהבים להציק לי מוסיפים 'להחליט עם מי להתחתן לקח לך פחות זמן', אז האמת שזה לא נכון. לי לקחו כמה חודשים, לצד השני קצת פחות.
וזה לא שאני לא החלטית, אני פשוט מחליטה לאט. לאט אבל בטוח. או אולי- לאט ולא בטוח, אבל פשוט לאט [לאט אבל בטוח נשמע טוב, אז אני דבקה בו- מה שבטוח…]
לי אישית לוקח המון זמן לקבל החלטה, אבל כשאני מחליטה אני לגמרי שלמה איתה. כי חשוב לי לא להסתכל אחורה ולהגיד 'יכולתי…' אבל הזמן הוא תמיד בעוכריי… ותמיד מלחיצים מסביב. ואני הכי שונאת בעולם לקבל החלטה תחת לחץ, אבל לפעמים אין ברירה.
ואם פעם ההחלטות היו לבחור סיכה ורודה או כחולה לשיער, ואם ללכת לחברה הזאת או ההיא אחרי בית ספר, הרי שעם ההתקדמות בחיים ההחלטות משתדרגות.
בזמן האחרון, למשל, היו לי המון החלטות לעשות במקביל- בית ספר לגדול, החלטות בקשר לשיפוץ הבית, ההחלטה להוציא ספר לאור תוך שלושה שבועות וחצי, החלטות בקשר לעסק ועוד. וזה לא שהחלטה אחת סוגרת את הכול. כי כשסוגרים על ריצוף צריך לסגור מטבח, וכשסוגרים מטבח צריך להתאים דלתות וכשסוגרים דלתות… נו, כבר נגלה מה השלב הבא. אבל העניין הוא שההחלטות כאן כדי להשאר [the're here to stay]
הכי גרוע זה כשכולם אומרים לי שאני צריכה להחליט לבד, ואיזה כיף לי שזכיתי שאף אחד לא מתערב בהחלטה, אפילו בעלי. אבל זה בדיוק להיפך! חבל שאני צריכה להחליט הכול. זה לפעמים קשה, והחלק הכי גרוע- שאם תהיה בעיה כלשהי- אני אהיה האשמה היחידה כי הרי אני החלטתי…
ואני לא מכירה אנשים שאין להם החלטות.
יש כאלו שצריכים להחליט עם מי להתחתן, איזה מקצוע ללמוד, איפה ללמוד, איפה לגור, האם לשכור או לקנות דירה, האם להרחיב את המשפחה, האם להחליף עבודה או להתמיד בעבודה שלא אוהבים, לרדת באחוזי המשרה? להגשים חלום או ללכת על בטוח? ומה לא. ההחלטות אף פעם אל מסתיימות.
אז חשבתי מה בעצם כל כך נורא בהחלטות שהופך אותן לכאלו קשות ולא נעימות, ואיך אפשר לפתור את הבעיה הזאת.
קודם כל 'קבלת החלטות' פירושו לקבל את זה שיש החלטות, ושיהיו החלטות. ושככה זה בחיים. אני חושבת שהדבר הכי מלחיץ בהחלטות זה העניין שמרגישים שזה עניין גורלי שיש 'לפני' ו'אחרי' ואנחנו איפשהו בתווך. ולזה נוסף גם לחץ זמן בדרך כלל, ותחושת אחריות.
לכן אני חושבת שהצעד הראשון הוא להבין שבימינו אפשר לשנות את רוב ההחלטות שלנו. החלטנו על בית ספר אחד? אפשר להעביר. התחתנו עם מישהו שאנחנו לא מסתדרים איתו? אפשר להפרד וכו'. רוב ההחלטות ניתנות לשינוי. לא נעים, לא אידאלי, אבל אפשרי. זה יכול להרגיע מעט.
את הלחץ גם כן אפשר להרגיע- יום או יומיים לכבות את הפלאפון, או לכל הפחות את הוואסטאפ, ו… הופ. הלחץ יורד פלאים. מניסיון.
אפשר גם לצאת עם חבר/ה טוב/ה ולשתף בכל הסיפור. גם אם החבר לא יציע דבר, עצם השיתוף והפורקן נותן המון אויר לנשימה. ממליצה בחום.
