הגיע זמן הגאולה?

"לצערי אין ברירה אלא לקבוע את מותו" אמר הפרמדיק לאחר ניסיונות החייאה רבים שכשלו "מישהו יודע על קרובי משפחה שאפשר ליצור איתם קשר?" שאל את שאר הצוות אך אלו נענעו בראשם. "היה עליו פלאפון?" שוב נענוע

הפרמדיק נאנח. "עם קצת יותר זהירות, המוות הזה היה יכול להמנע בקלות. כל כך חבל"

***

שלמה בן דוד נחלץ ממרכבת האש, לבוש בבגדיו הלבנים, עוטה גלימה לבנה תואמת וכתר לבן משובץ פנינים ונעמד במרכז כיכר ספרא. הוא המתין לעוברים ולשבים שהחלו להתקבץ מסביבו משל הייתה זו כוורת דבורים. גם אנשי התקשורת מכל הערוצים לא אחרו לבוא. רק כשנחה דעתו מכמות ומגוון האנשים חכך בדעתו, כחכך בגרונו ופתח בדברים.

"ערב טוב לכולכם" הוא אמר בקול "אני, שלמה בן דוד, נשלחתי לפה בתשעה באב הזה, שנת התשפ"ג, על מנת לבשר את הגאולה"

"מי אתה?" נשמעו בקהל קולות מהוסים

"אני המשיח" הוא אמר בקול מלא ביטחון והסביר "אלוקים שמע את התפילות שלכם ושלח אותי לכאן. הגעתי בכדי לאחד את העם ולבנות ביחד את בית המקדש ולהביא את הגאולה"

קריאות תמוהות נשמעו בקהל, חלקן של התפעלות וחלקן של תמיהה, היו גם של זלזול.

או אז התפלל שלמה בן דוד ואש ירדה מן השמיים וקול גדול נשמע והספק הוסר מלב כולם.

"האם תבואו איתי לבנות ביחד את בית המקדש?" הוא שאל והקהל המשולהב ענה בהתלהבות "כן!"

"נבנה בוודאי את בית המקדש" אמר קול מן הקהל וניגש אל המשיח עם מצלמה ומקרופון "אבל רגע לפני כן… אני כאן מערוץ 31 ורציתי לשאול האם אתה בעד הרפורמה או נגד הרפורמה?"

שקט השתרר בקהל. מבטים דרוכים עברו כמו זרם בין האנשים. המשיח נראה מעט מבולבל.

"מה?" הוא שאל מעט במבוכה וליטף את זקנו שהלבין למרות גילו הצעיר "מה זאת הרפורמה?"

"הרפורמה המשפטית" הסביר לו אדם גלוי ראש שנשא דגל ישראל גדול ונפנף בו תוך כדי הדברים "שהולכת לתת סמכות בלעדית לממשלת האסון לעשות כל מה שהיא רוצה ללא כל הגבלה ולהפוך את המדינה הזאת למדינת הלכה ולהחריב אותה"

"הרפורמה המשפטית" הסביר לו אחר שדחף את הקודם, הפעם בעל זקן ופיאות "שהולכת להגביל סוף סוף את בג"ץ ולתקן את העוולות שיש במדינה ולהגביל את יכולת השיפוט של הגוף השמאלני הקיצוני הזה"

"אני לא בטוח שהבנתי" מלמל המשיח "אבל בואו נשים את הרפורמה- מה שזה לא יהיה, בצד לרגע, בסדר?" ואז הוסיף בהתלהבות "האם תבואו איתי לבנות ביחד את בית המקדש?" והקהל המשולהב ענה בהתלהבות "כן!"

"נבנה בוודאי את בית המקדש" אמר קול מן הקהל ופילס את דרכה בכוח בין העוברים והשבים, שכבר נעשו צפופים ממש עד לבלי יכולת לזוז כמעט "אבל רגע לפני כן.. אני כאן מערוץ 24. רציתי לשאול האם אתה תומך בעליה המונית להר הבית ובקיום תפילות במקום?"

"אני פשוט רוצה לבנות את בית המקדש, זה הכול" אמר המשיח ומשך בכתפיו

"אני כאן מערוץ 15" נשמע קול נוסף, הפעם נשי, שנדחף לעברו וקירב עוד מקרופון לפיו. הבהובי המצלמות שנעשו תכופים יותר ויותר כבר גרמו למשיח למצמץ "ומה דעתך לגבי עליה של נשים להר הבית? ובכלל, לכניסה של נשים למקומות מקודשים וגם להנחת תפילין של נשים בכותל?"

"מה זה הכותל?" שאל המשיח וקימט את מצחו

"הקיר היחיד של בית המקדש שנשמר" הסביר לו מישהו מהקהל

"אה, כן, בוודאי, בית המקדש. הרי לשם כך התכנסנו" הוא אמר וחזר להתלהבות הראשונית שלו "האם תבואו איתי לבנות ביחד את בית המקדש?" שאל והקהל הקצת-פחות-משולהב-כבר ענה בסך הכול בהתלהבות "כן"

"נבנה בוודאי את בית המקדש" אמר קול חדש ושוב המקרופון הזה שנקע מול פניו והמצלמה שחסמה את שדה הראיה שלו "אבל רגע לפני כן… אני מערוץ 54, ואשמח לדעת, האם אתה בעד או נגד הרב טאו?"

אדם חבוש כובע וחליפה עם שלט גדול של 'משיח כאן' פילס את דרכה בין העוברים והשבים ופנה אל המשיח בהתלהבות "כבודו רוצה להניח תפילין?"

"עזוב אותו בנחת!" צעקה לו אישה מהקהל בכעס "לדעתי הוא בכלל עוד קטין, למרות הזקן הארוך הלבן, רואים שעוד לא מלאו לו שמונה עזרה, זאת הפרה בוטה של החוק!"

"האם אתה בעד או נגד הלהטב"ים?" שאל גבר לבוש חולצה ורודה עם שיער ארוך ואיפור

"מה זה הלה… טבים הזה?" שאל המשיח בבלבול ניכר

"אז אתה מתכחש לזה שיש דבר כזה להטב"ים, מה? אפילו יותר גרוע ממה שחשבתי!" אמרה אישה אחרת מתוך הקהל בזעם

"תנו לי לבנות את בית המקדש, בבקשה, זה הכול. בשביל זה שלחו אותי… אני לא מבין בכלל על מה אתם מדברים, אני בעד הכול, בסדר?" אמר המשיח בתחינה "אני חושב שמתחיל לכאוב לי הראש"

"אני רופא בכיר בבית החולים חרטהברטה" אמר אדם לבוש חלוק לבן, כמעט כמו המשיח, וניגש אליו על מנת לבדוק מה מצבו "האם תרצה כדור נגד כאב ראש?" הוסיף

"אולי… אשמח" אמר המשיח המבולבל

"רק אמור לי קודם, בבקשה" התעקש הרופא "מה עמדתך בקשר למחאת הרופאים?"

"עזוב שטויות, אני אקח אותך מכאן" אמר לו אדם בלבוש צבאי בצבע בג' "יש לי פה מטוס בסדר? רק אם תגיד לי קודם האם אתה בעד או נגד סרבנות הטייסים?"

"עזוב אותו!" דחף אותו גבר אחר "מסכן, הוא בטח כבר נהיה רעב מכל זה"

"אם כבר מדברים על אוכל" אמרה אישה אחרת "אשמח לשמוע מה עמדתך בקשר למסעדות שמגישות חזיר בגבינה בתשעה באב?"

"ולחסימות הכבישים?" הוסיף אחר

"והאם אתה בעד חופש הביטוי?" שאלה מישהי נוספת

"כן, בוודאי, אני חושב שצריך לאפשר לאנשים לדבר ולסיים את המש-"

"חוק הסמכויות?" שוב שאל מישהו "בעד או נגד?"

"חוק לימוד תורה שירות משמעותי- מה אתה אומר על זה?"

"ובכלל" נדחף לשיחה אדם אחר, המשיח כבר לא הצליח עוד לראות דבר מרוב שהסתנוור מהבהובי המצלמות "אני לא מבין מה גודל הכיפה שלך- קטנה? גדולה? לבנה? שחורה? מתחת לגלימה שלך אי אפשר בכלל לראות אותה, יש לך בכלל כיפה?"

"אתה דתי לאומי? חרדי? אולי חסיד גור?" שאלה אחרת "אולי דתי לייט? דתל"ש? חרד"ל? מיונז או קטשופ?"

"אני בעד כל הדיעות, כל הדיעות!" צעק המשיח כשראה את האנשים מתחילים לצרוח, לקלל ואפילו לזרוק אבנים "אני בעד שלום, בעד השלמה" כל הקולות השתתקו "אז עכשיו, כשהכול סודר… האם תבואו איתי ביחד לבנות את בית המקדש?" עיניו נצצו מדמעות התרגשות. קולו נסדק. זה היה הרגע, הוא היה בטוח.

"כן!" צעק הקהל בהתלהבות מחודשת

"נבנה בוודאי את בית המקדש" אמר קול שקט מן הקהל "אבל רגע לפני כן… מי יבנה אותו בעצם? פועלים מעבר לקו הירוק או פועלים משלנו? או אולי פועלים מסין או יפן?"

"משלנו? מה הגזענות הזאת?" אמרה לו אישה אחת וריב החל להתפתח

"צריך למהר לבנות את המקדש!" אמר אדם שלא חבש כיפה אך לפתע ניעור בו זיק של קרבה מחודשת ליהדות "זה הדבר היחיד שיחבר ביננו. בשביל לא לאבד זמן צריך להתחלק מי עובד בכל יום, כל יום, כולל שבת"

"השתגעת?" צעקה אישה אחרת בעלת מטפחת לראשה "לבנות את בית המקדש בשבת? לא יעלה על הדעת! לא יקום ולא יהיה!"

"חייבים לבנות את בית המקדש עם מקום לעגלות, שנשים אחרי לידה יוכלו להכנס להניח תפילין בתוך קודש הקודשים" אמרה נשיאת החברה לפמיניסטיות מודרניות בביטחון "אני אישית אפקח על זה"

"נשים לא ייכנסו למקדש בשום פנים ואופן!" צעק בחזרה גבר בעל חזות חרדית אף הוא בביטחון "בוודאי לא נשים שלא לבושות בצניעות ולא טבלו בטהרה"

"אתה לא תגיד לי איך להתלבש ומתי לנהוג מנהגים פגניים של טבילה בבריכות מסריחות" ענתה לו האישה

"שלא תעיזי לקרוא לזה בריכות מסריחות" הוא צעק בכעס

אנשים החלו לריב בקול, אגרופים התנפנפו באוויר ביחד עם קללות עסיסיות ואיומים, שלטים הונפו אל על, מכות החלו להשתולל, הצבא הגיע רכוב על סוסים וצעק בכריזה.

בתוך כל ההמולה שנוצרה לא הבחין איש באדם שנבלע אל תוך הקהל ונעלם. בנעליים שדרסו אותו עד אובדן חושים. בצעקות השבר שלו והניסיונות להיחלץ מתוך הקהל.

"רגע, איפה המשיח?" שאלו האנשים לפתע, אך התשובה נותרה ריקה בחלל

***

"הבנתי שהוא הגיע במרכבת אש מהשמיים, לבדו" אמר אחד האנשים באמבולנס לפרמדיק

"הוא אמר שקוראים לו שלמה בן דוד" הוסיף אחר

ולאחר שהתאבלו על מותו של האלמוני אמר אחד "אני רעב, רוצים לקפוץ שרימפס באיטלקי האנורקסי שקפץ על הראש?"

"תשעה באב, בחייך, אני צם היום" ענה לו הפרמדיק

"נו מה אתה כבד" אמר השלישי

"אם רק הייתה מגיעה כבר הגאולה" אמר הפרמדיק "כל שנה אנחנו מתפללים כל כך הרבה וכלום לא קורה. כל שנה אותו הדבר. יודעים מה? אולי באמת כבר אין טעם לצום, רק אם כבר, מה דעתכם על חזיר בגבינה במקסיקני העתיק ששבר את שתי הרגליים וקפץ מבניין, מה אומרים?"

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן