בלוג

משב הרוח - המקום

לחצתי על "אתחול מחדש" וכל הסטוריית הוואסטאפ שלי נמחקה. תוכניות של קורסים ורעיונות לתרגילים יצירתיים ועוד שבניתי במשך חמש שנים נמחקו תוך דקה אחת מבלי ששמרתי העתק שלהם בשום מקום אחר.

הרגשתי לחץ ותסכול, וגם הרבה כעס כלפי עצמי. למה לחצתי על אתחול? למה לא שמרתי בעוד מקומות חוץ מאשר בוואסטאפ? ולמה אני מתוסכלת מבעיה כל כך חומרית של מחיקת רישומים וקבצים.

נזכרתי שלפני כמה שנים הבן שלי הכין חדר בריחה. לצורך זה הוא השתמש באחד הפלאפונים שלנו והמציא לו קוד. אחר כך הוא שכח מה היה הקוד ולא יכולנו להכנס לפלאפון. לקחנו אותו לטכנאי שנאלץ לאפס ולאתחל ותוך כדי כך נמחקו כל הקבצים שהיו על הפלאפון ובכלל זה כמעט כל התמונות שהיו לאחד הילדים מגיל אפס ועד שנה.

במקרה הנוכחי, אגב, נגמר לי מקום האחסון בפלאפון. ראיתי את זה הולך לקרות אבל לא עשיתי עם זה כלום. למה, אתם שואלים? כי לאן יכולתי להעביר את הקבצים מהפלאפון? למחשב? גם בו נגמר המקום. וגם בכל הדיסק-און-קי שנמצאים בבית נגמר המקום, בקיצור לא היה לאן. לא היה מקום.

התחלתי לחשוב- מה זה בעצם מקום? מקום זה מימד פיזי או רוחני? זה מקובע או גמיש? אם אני קובעת להפגש עם חברה ברחוב מעפילי אגוז בכניסה לבניין 6, שם ניפגש. כי למקום יש מקום. אבל אם אני קובעת עם אותה החברה להפגש בזום, האם זה נחשב שקבענו מקום או רק זמן?

בשבת האחרונה באו לבקר אותנו חברים בהפתעה. הבית היה לא מבולגן- הפוך. או אם תרצו מבולגן בחזקת בלגן כפול בלגן בריבוע.

הרגשתי קצת נבוכה אז אמרתי לאורחים: "תראו, זה הכול בלגן בגלל מעבר הדירה". חמשת הארגזים שכבר ארזנו אכן העידו שכך הם פני הדברים. האורחים הנהנו בהבנה מוחלטת ואני נשמתי נשימה עמוקה. האמת היא שתמיד מבולגן כאן, חשבתי, אבל לפחות הפעם היה לי תירוץ. רק בשביל זה שווה לעבור דירה.

בחזרה לסיפור הפלאפון והוואסטאפ הסורר- לאחר שהתעשתתי החלטתי לנסות, למרות הכול, לחלץ את המידע. כתבתי פוסט בפייסבוק עם בקשת עזרה. גיליתי הרבה אנשים טובים שכתבו לי בתגובות שם וגם בפרטי ושלחו המון רעיונות. לצערי ניסיתי את כולם ללא הצלחה, וככל שחלפו הדקות התחלתי להאמין שזהו. את הנמחק אין להשיב.

יותר מכול, נגעה בי תגובה עמוקה מאוד שקיבלתי, ואני מביאה אותה כאן בפניכם: "זה מזמן מבט חדש על החיים, כמה החיים שלנו הם 'הדברים המוחשיים שהשארנו'. מה יקרה אם חס וחלילה יום אחד הכול יתכלה בשריפה? אז הלכו החיים? בעיני ממש לא. נכון אנחנו עושים המון דברים חומריים. אבל העיקר זו עבודת הנפש, החוויות, הזכרונות, הרגשות, היחסים עם אנשים ועם העולם. אם למשל אלבום החתונה נהרס לבלי שוב- בלי גיבוי אז הלכה החתונה? לא התחתנו? אין לי זכרונות ממנה?"

כל זה העלה בי מחשבות. האם מקום זה דבר חומרי? האם מקום זה אומר בית עם ארבעה קירות או שיכול להיות בן אדם שיש לו בית ואולי את כל הצרכים החומריים, לכאורה, אבל הוא לא מרגיש בבית בשום מקום כך שבתחושה שלו 'אין לו מקום'.

מילה נרדפת למקום היא 'אתר'. והיום, כידוע, אתר זורק אותנו בעיקר לעולם האינטרנט שאיננו פיזי. באיזה מרחב הוא נמצא? המרחב הוירטואלי. גם מרחב וגם מקום בהקשר של… אויר? אז האם הוא קיים? לא קיים? והאם גם מקום וירטואלי ולא פיזי וממשי יכול להמחק? מסתבר שכן.

והאם סתם קורה לי שבאותה התקופה ממש מתמלא המקום שלי בבית, במחשב, בפלאפון, בדיסק-און-קי ובמחשבות ביחד? האם זה אומר שאני צריכה למחוק קבצים, לשנות מקום, או לעשות אתחול מחדש?

כשאין לי מקום בראש, כך בתחושה, קורה שאני שוכחת דברים. הייתי רוצה לומר למישהי שהברזתי מהפגישה איתה [למרות שהיא הייתה כתובה לי בפלאפון, ביומן, ועל המקרר] "נגמר המקום באחסון הפנימי של המוח שלי ולכן לא התקבלה התראה על המפגש" אבל חוששני שאז היא תשלח אותי לאשפוז בכפיה בבית משוגעים.

אגב, הרבה ביטויים נקשרו עם המילה 'מקום'. ביניהם ביטויים כמו: בכל מקום, בקרבת מקום, מלא עד אפס מקום, משנה מקום משנה מזל וכו'- שמתייחסים למקום פיזי. אך ישנם גם ביטויים שמייחסים משמעות אחרת למקום כמו- מקום בלב, כבודו במקומו מונח, ממלא מקום, על המקום [שמציין בכלל תיאור של זמן] ועוד.

אנחנו גם אוהבים לומר 'אני במקומך לא הייתי עושה ככה' ו'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו' ו'אני לא יודע מאיזה מקום ההתנהגות הזאת מגיע' ובמקומות שיש תחרות לעיתים נשמע ש'בעיר הזאת אין מקום לשניים' אבל בוודאי לא מדובר על מקום פיזי. אדם מחפש, פעמים רבות, את מקומו בחברה, מקומו בחיים, או שאינו יודע כלל מה מקומו בעולם, ולפעמים כשאני מנסה לעבוד וכולם מטפסים עליי [פיזית] אני מרגישה שאין לי מקום, אפילו שפיזית יש לי הרבה מקום.

ובחזרה לסיפור הוואסטאפ – לפחות בזה היה הפי אנד. לאחר ניסיונות רבים וכושלים שלחתי את הפלאפון עם בעלי ל'אבי פון' בבית שמש, שהצליח להחיות את כל הנתונים מחדש כאילו מעולם לא קרה דבר [נמחקו רק ארבעה ימים]. תחושת הקלה עצומה הציפה אותי ואיתה ההבנה שגם קניין רוחני תופס לא מעט מקום. אולי שקיות של קניות או ארגזים בולטים יותר בעין, אבל הרים של דברים שלמדנו והמצאנו והשגנו תופסים מקום לא קטן בסיפור החיים שלנו ובמי שאנחנו.

מאחלת לכולכם שתצליחו למצוא את המקום הכי מדוייק עבורכם בחיים.

עידית

טיפ-טיפה מהאומץ:

  • כשאתם עובדים נסו לזוז מידי פעם ולהחליף מקום ולא לשבת כל הזמן באותו המקום, או סתם לעשות הפסקות ולקום ולהסתובב. פעמים רבות זה פותח את המחשבה וההסתכלות ועוזר לעבוד בייתר יעילות
  • חשוב לפנות מקום לפני העומס, ולא להתחיל למחוק קבצים אחרי שמגיעים למצב נואש. זה נכון גם לגבי פחדים, ולגבי זכרונות, ולגבי לחץ. מארי קונדו מחברת את הספר 'סוד הקסם היפני' שפיתחה שיטה ייחודית לסדר בבית, מדברת על כך שחפצים לא תופסים רק מקום פיזי, ושאם נפתר מהם תהיה לנו גם רווחה נפשית. לכן נסו לחשוב איזה ספרים, קבצים, משחקים של הילדים ועוד- לא נחוצים בבית. אם הם טובים לאחרים ואל לכם- מסרו אותם לחברים/מוסדות וכו'. ואם לא- זרקו אותם. אך מידי פעם לא יזיק לעבור על הדברים בבית ולרוקן מה שלא הכרחי ובכך להקדים רפואה למכה.
  • גיבוי. לעולם אל תשמרו דברים שחשובים לכם במקום אחד בלבד. תמונות אפשר לשמור גם על הפלאפון/מחשב וגם בענן, למשל. קבצים אפשר גם בוואסטאפ וגם במיל וכו'. אם יש ציורים שחשובים לכם, צלמו אותם.
  • לאפשר לכל ילד/דייר בבית לשים דברים שחשובים לו במגירה או שתיים גדולות כאשר החוק הוא 'שמור כל מה שאתה רוצה כל עוד המגירה נסגרת'. במידה והמגירה עמוסה מידי יהיה עליו לעשות לעצמו 'בדק בית' ולהחליט על מה לוותר, שכן כל מה שנופל מחוץ למגירה אפשר לזרוק…

בלשון האומץ:

אם אתה מקים אותי מהמקום זה מקומם

האתרים שהם מקום מסתיימים בדוֹט נקודה קוֹם

למה לשעון מעורר לא קוראים 'קום קום'? ולמה ל'קום קום' לא קוראים שאון?

חורצים משפט:

מי שאוהב את המקום של עצמו

יש בו מקום לאהבה עצמית

גם הוא מהנביאים:

"ויאמר ה' הנה מקום איתי וניצבת על הצור"

שמות לג', כא'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן