הפקות בבית-ספר

הפקות בבית הספר

הצגות סוף שנה לכיתות ו'? הצגות סוף שנה לכיתות ח'?
הכתרות? הצגה לכבוד חג שעומד להגיע? הצגה לרגל לימוד מקצוע חדש?
אני כאן בשבילכם להפקה ובימוי בכל גיל ובכל תחום, ואם תרצו גם כתיבת טקסט וכוראוגרפיה.

הצגת סוף שנה? הצגה לחנוכה? הכתרה?
מחפשים במאית להצגה איכותית בבית הספר?
אני מלווה את המורים והתלמידים החל משלב האודישנים ועד לחלוקת התפקידים ומערך החזרות, עד לחזרה הגנראלית ולהופעה על הבמה.
אם תרצו גם אכתוב לכם מחזה על פי הזמנה, בכל נושא שרק תבקשו ועם מספר התפקידים שמתאים לכם.

מה חשוב לי בהפקה?

מה חשוב לי בהפקה?

  • להגיע להצגה בנחת, על פי לוח זמנים מתוכנן ומתואם מראש
  • לתת לכל ילד אפשרות להינות מן התהליך ולא רק מן התוצאה
  • לאתר ילדים שכשרון המשחק שלהם היה חבוי ולהעלות להם את הביטחון
  • ללמד את הילדים אחריות אישית וקבוצתית דרך החזרות
  • לתת יחס אישי לכל תלמיד גם בשכבה שבה יש 60 תלמידים או יותר
  • לעשות חזרות בקבוצות קטנות [ולא עם כל התלמידים] ובכך יהיה למזער את הפגיעה במהלך הלימודי התקין
  • לשמור על קשר עם כל הגורמים הרלוונטיים ולתפור את הקצוות עד לאחרוני הפרטים
  • לאפשר למידת טקסטים בעל פה באופן יצירתי ובונה ביטחון
  • לכתוב טקסטים להצגה וכוריאוגרפיה לריקודים על פי צורך
  • והכי חשוב שהכול יתנהל באוירה נינוחה מכילה ונעימה. שהתוצאה תהיה טובה, אבל גם התהליך יהיה מוצלח וחוויתי עבור התלמידים באותה המידה

להגיע להצגה
בנחת על פי
לוח זמנים

לתת לכל ילד
אפשרות
להינות מן
התהליך ולא
רק מן התוצאה

לאתר ילדים
שכשרון
המשחק שלהם
היה חבוי
ולהעלות להם
את הביטחון

ללמד את
הילדים אחריות
אישית
וקבוצתית דרך
החזרות

לתת יחס אישי
לכל תלמיד גם
בשכבה שבה
יש 60
תלמידים

לעשות חזרות
בקבוצות
קטנות ובכך
יהיה למזער
את הפגיעה
במהלך
הלימודי התקין

לשמור על קשר
עם כל הגורמים
הרלוונטיים
ולתפור את
הקצוות

לאפשר למידת
טקסטים בעל
פה באופן
יצירתי ובונה
ביטחון

לכתוב
טקסטים
להצגה
וכוריאוגרפיה
לריקודים על פי
צורך

שהכול יתנהל
באוירה נינוחה
מכילה ונעימה

שהתוצאה
תהיה טובה,
אבל גם
התהליך יהיה
מוצלח וחוויתי
באותה המידה

איך הגעתי לעולם הבימוי וההפקה?

בתור ילדה חוויתי שני קצוות שונים. בכיתה ו', מורה שהכירה אותי וגרמה לי להרגיש בנוח, העלתה לי את הביטחון ועזרה לי לזכות בתפקיד הראשי הנחשק בהצגת סוף השנה.

אך כאשר עברתי לבית ספר גדול שבו המורים לא הכירו אותי באמת, קיבלתי רק שני משפטים בהצגה של שעה וחוויתי תסכול גדול. ואם בכך העניין – דיינו.

החזרות התנהלו תחת לחץ גדול, צעקות, חזרות שהתנהלו תמיד מההתחלה אל הסוף [שאותו לעולם לא הספקנו], וזאת לא משום שהמורים היו רעים או חסרי סבלנות, אלא משום שפשוט לא באו מן הרקע המקצועי.

לאחר שראיתי שהסיפור הזה חוזר שוב ושוב בבתי ספר בהם למדתי ולאחר מכן גם לימדתי, הבנתי שיש כאן עניין. למדתי להכיר גם את הצד של המורים שלא תמיד רצו לביים אך נאלצו לעשות זאת מאחר ולא היה פיתרון אחר.

החלטתי שאני אגיע לבתי הספר בתור במאית ואדאג שהתמונה תראה אחרת. שהחזרות לא יהיו מלחיצות, שלעולם לא ילוו בצעקות אלא בצחוק ובשחרור, שהאווירה בהן תהיה טובה ונעימה כל כך עד שהתלמידים לא ירצו שהן יסתיימו.

ונקודה חשובה נוספת- החלטתי לעבוד קשה על מנת לאתר את אותם התלמידים שכלפי חוץ נראים שקטים וביישנים, אך מלאי פוטנציאל משחקי שאם רק יילחצו על הכפתור הנכון הוא ייכנס באופן מיידי לפעולה, ולדעת לגייס גם אותם לתפקידים משמעותיים ולא רק את התלמידים המוכרים כ'שחקנים' הקבועים של בית הספר.