בלוג

משב הרוח - הצעד הראשון

מהיום אני אהיה מסודרת, הכרזתי.

מהיום לא אאחר יותר!

מהיום הילדים שלי ילכו לישון בכל ערב בזמן!

רגע.. אבל, מאיפה להתחיל?

יש לי רצונות, יש שאיפות, יש מטרות, יש חלומות, ואפשר לקרוא להם גם באלף שמות אחרים אבל אעצור כאן כדי לא לשגע גם אותי וגם אתכם.

איך אמרו הסינים? [פילוסוף סיני בשם לאו דזה] "אפילו מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן" [כן, גם הקורונה שלהם התחילה כך]

לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא רוצה לשנות, חלומות שהוא רוצה להגשים, מטרות שהוא שואף להגיע, דרכים חדשות שהוא רוצה לחנוך, אבל מאיפה להתחיל בכלל????

וברמה האישית, כשהחלטתי בסגר הראשון  להוציא לאור ספר ילדים הרגשתי אבודה, לא ידעתי מאיפה להתחיל, אבל הייתי נחושה. והייתי מוקפת במשפחה אוהבת ומעודדת, וככה יצאתי למסע.

לפעמים "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" אומר דוקטור סוס, אבל לפעמים זה קצת אחרת. לפעמים נדמה שאנחנו נוסעים אל תוך קיר, ואם אין איך לשבור את הקיר ואנחנו לא רוצים להתנגש בו, אנחנו חייבים למחול על כבודנו ולנסוע קצת ברוורס. לצאת ממצב של 'אין מוצא' ולעלות בחזרה אל דרך המלך.

זה לא נעים להודות שטעינו, זה לא נעים לטעות גם בלי להודות, אבל, כך אומר פתגם ידוע "מי שלא עושה לא טועה"

ואולי זה הפחד הזה מטעויות שמונע מאיתנו להתקדם וללכת את הצעד הראשון. ואולי חוסר הידיעה של הכיוון. ואולי השילוב.

לפני הקורונה ביימתי והפקתי הצגות סוף שנה בבתי ספר, כתבתי מחזות על פי הזמנה. העברתי חוגים. ועכשיו נתבקשתי לחשב מסלול מחדש. האם לסגור את העסק שלי, את האומץ, תרתי משמע? או האם לנשום עמוק ולהתחיל מחדש? לצלול ללא חמצן? לקפוץ ללא הבטחה? החלטתי לעשות את זה ולהפוך להתמקד ביצירתיות ובכתיבת ספרים. למדתי את העולם של הוצאה לאור של ספרים מההתחלה. דיברתי עם המוני אנשים טובים שרק רצו לעזור. התייעצתי, הקשבתי.

אני זוכרת שאחרי שיחה של שעה עם מישהי שהוציאה בעצמה ספר לאור לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותה 'למה הקדשת לי כל כך הרבה זמן? אני לא משלמת לך ואת לא מכירה אותי', הגעתי אליה דרך הפייסבוק. היא ענתה לי כך: 'כמו שעזרו לי בתחילת הדרך, ללא תמורה, כך אני עוזרת לאחרים, וככה גם את תעזרי בהמשך'.

מאז הספקתי לעזור לכמה אנשים שחלמו להוציא ספרים לאור ואשמח, כמובן, לעזור לאנשים נוספים. מעין גלגל של 'העבר הלאה'. מסתבר שכשמתחילים ללכת ועולים על המסלול יש שם אנשים טובים שרק רוצים לעזור.

אבל למה יש כל כך הרבה קשיים לפני הצעד הראשון הזה? ולמה, בכלל, צריך להכנס להתחלות חדשות בצעד אחד קטן ולא בריצה? למה לא להיות ישר המנהל אלא קודם עובד זוטר? למה לא כולם זוכים בלוטו? למה לא ללדת ארבעה ביחד אלא אחד אחד?למה צריך להזיע כל כך?

לפני כמה ימים נתקלתי במשפט שמאוד התחברתי אליו שדיבר על כך שאם כל המטרות והחלומות שלנו יתממשו בבת אחת יהיה לנו מאוד משעמם ומתסכל בחיים. כשקראתי את המשפט הזה הבנתי שאולי לא סתם מתקדמים לעבר מטרות בצעדים קטנים. זה כמו שאם מישהו מאוד רעב יכניס פיצה שלמה בבת אחת לפה הוא יקיא, כי אי אפשר לעכל יותר מידי בזמן קצר, גם אם מדובר בדברים טובים. לא רק הגוף, גם הנפש.

ואם לחזור צעד אחורה… מתי בכלל צריך לשנות כיוון, להתחיל ללכת בדרך חדשה?

לפעמים זה מגיע מתוך מצוקה ותסכול. מה שהיה עד היום לא הצליח.

לפעמים זה מגיע מתוך מצב של שינוי- כמו הקורונה שיצרה שינוי בהתנהלות של כולנו, או ברמה האישית שינוי של סטטוס מרווק לנשוי, או מאדם בודד להורה לילד.

לפעמים זה מגיע מתוך החלטה שיש פסגה גבוהה יותר לכבוש.

ובחזרה לענייננו – אם החלטנו ללכת בדרך חדשה, מה עכשיו? איך נדע מה הצעד הראשון? מאיפה מתחילים?

אז על כך ארחיב בטיפים, בינתיים רק אציין שבעיני הצעד הראשון צריך להיות גדול ומשמעותי ולא סתם 'צעדון' קטן ונחמד.

למה?

את זה אני מבינה מתוך הפרשה שקראנו בשבת הקודמת [בשלח]

שם מסופר על בני ישראל שיצאו לדרך חדשה, דרך החירות. מעבדות מצרים במטרה להגיע לחירות מלאה בארץ ישראל. אלא מה? בדרך יש קשיים ומכשולים ואתגרים. ואז הגיע אחד האתגרים הקשים, לא הרבה זמן אחרי שהם יצאו ממצריים: הים.

עכשיו אם הצעד שלהם היה מספיק גדול, הם יעמדו בזה ולא יחזרו אחורה, אבל אם הצעד לא היה מספיק גדול ומשמעותי הדבר הראשון המתבקש הוא לברוח, לחזור. גם אם זה לחזור למקום רע, חשוך, ונורא, זה לחזור למקום מוכר ובטוח, וזאת הנטיה של כולנו בחיים. אם התחלנו שינוי והוא זרם- יופי. ואם לא- לחזור למצב הקודם. זה נותן תחושה של ביטחון.

אז ה' עזר להם שהצעד שלהם יהיה כל כך גדול עד שלא יוכלו לחזור ודאג שהמהצד השני יעמדו המצרים. קרוב. יזכירו להם ממה הם ברחו עכשיו. וברגע שהמצרים היו שם לא הייתה ברירה- להכנס אל תוך הים.

לכל אחד מאיתנו יש איזה ים סוף שמפחיד אותו לקפוץ אליו, ולפעמים זה הצעד הראשון הזה, לקפוץ לשם. זה יכול להיות קר ועמוק, אבל ברגע שנקפוץ לשם יהיה לנו כזה סיפוק שהכול כבר ירגיש אפשרי.

חפשו את הצעד הראשון הזה שהוא הים סוף שלכם. שאחרי שתלכו אותו כבר לא תוכלו לחזור אחורה, כבר לא תרצו. כבר לא ישתלם לכם.

מה תעשו אחר כך?

בטיפים.

ובינתיים אסיים בצעד אחד שלי, ואף אחרוג ממנהגי ואזמין אתכם להצטרף.

אני העברתי פעם הרצאות במתנ"סים ובערבי נשים ובימי השתלמויות שונים. המציאות השתנתה וכולם עברו לזום, אבל משהו עמוק בתוכי התנגד כל כך לזום. זה היה נראה לי מרוחק, וקר, ויבש. לא בשבילי. אני שחקנית, אני צריכה קהל, אני צריכה לחוש אותו, כך החלטתי. וככל שעבר הזמן כן התבצרתי בעמדה שלי ולא הסכמתי לזוז ממנה, אלא שהתקופה המשיכה והבנתי שאם לא אתגמש ואלמד להתאים את עצמי העסק שלי פשוט יעלם. אז זהו, עשיתי את הצעד הראשון. כתבתי מחדש את ההרצאות שלי כך שיתאימו לזום, השקעתי בהן המון כדי שיהיו הכי מעניינות שאפשר. הפכתי אותן למפגשים פעילים עם הקהל. דייקתי אותן, ואז העברתי הרצאת פיילוט. והאמת שהופתעתי. לא רק שלא היה נורא כל כך, אפילו נהניתי והביקורות היו חיוביות, אז החלטתי להעביר עוד אחת ועוד אחת. למדתי לראות כמה רבים היתרונות על החסרונות. פתאום יכולים להצטרף אליי אנשים מכל הארץ בלחיצת כפתור. פתאום הבן שלי מכין לי קפה באמצע הרצאה. פתאום יש לי סיבה לסדר את הסלון כדי לא לעשות התקף לב לאף אחד דרך המצלמה. פתאום אני יכולה להתאפר ולהתלבש ועדיין להשאר עם המכנסיים שהכי נוחות לי ובנעלי בית.

הצעד הראשון הזה היה מאוד קשה עבורי, כי היו בו הרבה חסימות והרבה פחד והרבה לא נודע, אבל מייד לאחר שסיימתי את ההרצאה הראשונה שלי בזום ידעתי שיהיו עוד הרבה, ויותר מהכול הרגשתי סיפוק וידעתי שיצאתי לדרך ומעכשיו, אחרי הצעד הראשון, שום דבר לא יעמוד בדרכי, ואכן מאז העברתי כבר לא מעט מפגשים בזום, השתחררתי ונהניתי.

וכאן הגיע הרגע שלי לשתף אתכם ולהזמין אתכם להצטרף אליי למסע. מסע לשלושה מפגשי זום של גילוי, הנאה וחוויה ורכישת כלים רבים מתחום היצירתיות שיעזרו לנו לראות את החיים אחרת ולמצוא פיתרון לכל בעיה.

המפגש הראשון שבו נכיר דרכים שוברות שגרה ומפתיעות להתמודדות עם בעיות, יתקיים ביום שני הקרוב, 8.2, בשעה 21:10

המפגש השני שבו נעלה קומה ונשכלל את השיטות לפתרון בעיות, יתקיים ביום שני שאחריו, 15/2, בשעה 21:10

המפגש השלישי והאחרון, שבו נלמד איך היצירתיות יכולה לפתוח דלתות שאפילו לא חלמנו שקימות, יתקיים ביום שני שבועיים לאחר מכן, 1/3, בשעה 21:10

עלות עבור השתתפות במפגש בודד: 60 ש"ח

עלות עבור השתתפות בשני מפגשים: 100 ש"ח

עלות עבור השתתפות בכל שלושת המפגשים: 140 ש"ח

רוצים לשמוע עוד/להירשם, מוזמנים בשמחה לכתוב לי למיל iditlehman40@gmail.com

רוצים סתם לכתוב לי על הצעד הראשון שעשיתם או שאתם מתכוונים לעשות? מוזמנים לכתוב לי למיל או בתגובה לפוסט הזה ושיהיה לכם שבוע מדהים

טיפ-טיפה מהאומץ:

  • אני מציעה קודם כל להגדיר את המטרה של הדרך החדשה ואז לצייר את הדרך, ממש לצייר פיזית אבנים קטנות שמרכיבות את השביל. לכתוב על חלק מהאבנים דברים סמליים שיש בדרך. להשאיר מקום לאבן גדולה או ציור של כף רגל בהתחלה
  • למלא מה יש שם בכף הרגל הזאת. מה הצעד הראשון שיוביל להגשמת המטרה, אבל רק אחרי שמלאנו את המטרה ואת המשבצות האחרות. מהסוף להתחלה. כמו שאני אוהבת להתחיל מבוכים הפוך, איכשהו זה תמיד יותר קל [אגב, תתפלאו אולי, אבל גם הרבה סופרים כותבים קודם כל את סוף הספר לפני שהם כותבים את ההתחלה]
  • לפני שאתם הולכים את הצעד הזה נסו לכתוב אותו על דף ולקרוא אותו לעצמיכם בכל הזדמנות ולשתף בו חברים שאתם יודעים שיחזקו אתכם ולא יחלישו [כי יש גם כאלו שיגידו לכם שהצעד הזה לא טוב, פשוט אל תספרו להם אלא למי שאתם מרגישים שיעודד ויתמוך]
  • עכשיו הגיע הזמן לבחור את הנעל המתאימה- נעל עקב? נעל ספורט? נעל בית? יחפים? מה הנעל שבתוכה תרגישו הכי נוח לעשות את הצעד הזה, ובמילים אחרות- באיזה סגנון. אני מכירה כמה אנשים שנגמלו מעישון סיגריות וכל אחד מהם עשה צעד ראשון אחר לגמרי. אחד- הפסיק בבת אחת כך שזה היה גם הצעד וגם המטרה, האחרת- הורידה כמות בכל יום והצעד הראשון שלה היה ההחלטה וההתחייבות בפני חברים טובים, האחר- הוריד בכל יום סיגריה אחת והצעד הראשון היה לספור כמה הוא מעשן ביום. ומה הסגנון והסטייל שלכם? רק אתם יודעים. בהצלחה!

בלשון האומץ:

נעליים של צעד ראשון הן נעליים שזוכרים כל החיים

מי שאין לו טביעת רגל יש לו תביעת גוף

צעד ראשון מקדם לצעד שני שמוביל לצעד שלישי שמוביל אל הנצח

כשקופצים מגיעים גבוה, כשהולכים מגיעים רחוק

היה נכון לצעוד אל הצד הנכון

לך צעד משמעותי שמשמעו לאיזה צד ללכת

חורצים משפט:

דרך הצעד הראשון צדים את ראש הדרך

גם הוא מהנביאים:

"שלושה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטיבי לכת" משלי, פרק ל' פסוק כט'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן