בלוג

משב הרוח - ובא לציון גואל

מה זאת גאולה?

האסוטיאציה הראשונה שעולה לי היא של הגואל, זה שאנחנו נפגשים בו בבירור במגילת רות. זה שבמקרה שאחיו מת ללא ילדים אמור להתחתן עם אשתו ולהוליד ילדים משותפים לשניהם כדי להמשיך את זכר אחיו. מה גאולה בזה? לכאורה נשמע משונה ביותר, אפילו מזעזע. אבל אולי זה בגלל שאנחנו לא ממש יכולים להבין את התרבות שהייתה פעם, את מה שהיה מקובל. בגלל שאנחנו רחוקים ממנה. אולי פעם זה היה כל כך זורם וברור ואם הגואל היה מסרב להתחתן עם אשת אחיו שנפטר הוא היה נחשב אדם בזוי והיא הייתה מרגישה בושה ומבוכה גדולה.

בכל אופן, אם נתייחס לזה, עניין הגאולה כאן הוא המשכיות.

ואולי זהו מהות הגאולה, המשכיות. במקרה הזה של העם שלנו.

מצד שני, קיים גם מושג של 'גואל הדם' שפירושו קרוב משפחה של אדם שנהרג, שעשוי להרוג את מי שאחרי למותו. במקומות מסוימים בתנ"ך זה אפילו נראה כמעשה מתקבל על הדעת, לכאורה. עכשיו אני לא רוצה להכנס כאן האם המעשה ראוי או לא אלא למהות השם 'גואל הדם'. התחושה היא כאילו נעשה כאן צדק. היה רוצח, הרגו את הרוצח. הגיעה הגאולה. מהי אותה גאולה?

לפי מילון אבניאון: "ישועה, שחרור, הצלה, פדות, פדיון" – מה שמתחבר לגואל הדם

ולפי מילוג: "שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משעבוד", מה שמתאים לסיפור של גאולת ישראל ממצריים או לכל האמירות של אנשים שנגאלו באופן פרטי מצרות או מסבל.

אגב למה ישנן בנות בשם גאולה, בהווה, ובנים בשם גואל לא קיימים? ולמה בנים בשם גאולה עתידית קיימים ראה ערך 'יגאל' אבל בנות בשם גאולה עתידית לא [שמעתם פעם על מישהי בשם 'תגאל'?]

ואם במקרה של גואל הדם הגאולה שלו מגיעה כאשר הוא עושה מעשה מה קורה כשמדובר בגאולה מסוג אחר, למשל של עם? או של יציאה ממיצרים פרטיים או הגבלה מסוימת לחירות?

האם הגאולה היא דבר שצריך לבוא לבד או שאנחנו יכולים לעזור לה להגיע? במסכת סנהדרין נאמר: "זכו- אחישנה, לא זכו- בעיתה" כלומר כנראה שגם אם לא נעשה שום דבר הגאולה תקרה מתישהו, לפי איזה תסריט שאמור להתרחש, אבל למה לחכות? אם נעשה משהו כאן ועכשיו הגאולה יכולה לבוא מהר יותר. הדבר בהחלט תלוי בנו.

ואם נעבור לגאולה של האדם הפרטי- ממה אנחנו רוצים להגאל ברמה האישית? מהרגלים שליליים? מדפוסי התנהגות שלא מיטיבים איתנו? מכישלונות? האם יש לנו מה לעשות בנידון? נראה שכן

ואם נתחבר לתשעה באב, מה הקשר בין צום לבין גאולה? אם רוצים גאולה אפשר לעשות מעשים, להתפלל, להיות אנשים טובים יותר. אבל מדוע לצום?

כי אם כבר דיברנו על מעשים, ממש כמו הביטוי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" [לא מצליחה למצוא את המקור אשמח שתאירו את עיני], אנחנו צריכים מעשה שיחבר אותנו, הרגשה, לא רק דיבורים באויר. ודרך חוסר באוכל אנחנו יכולים לחוש את החסר, את האין, את אי השלמות.

ומסיימת בחידה: לאיזה שכונה בירושלים קוראים בשם שדומה לגאולה? ומה השם המוכר יותר של השכונה? ומדוע ומתי זכתה לשמה החדש?

טיפ-טיפה מהאומץ:

לדמיין את הגאולה הפרטית שלנו בכמה שיותר פרטים. מה יהיה שם? מתי זה יקרה? איך? איפה?

ואז להקליט את עצמנו אומרים אותה או לכתוב אותה, אפשר גם לשתף חבר/ה.

אחר כך לחשוב מה הצעדים שאפשר לעשות כדי להגיע אליה, ובגלל שאנחנו רוצים להביא אותה אלינו ולא את עצמנו אליה, אפשר לעשות הפוך. להתחיל מהצעד שהכי קרוב אליה וללכת 'אחורה'. כלומר- לצייר מפה שבסופה הגאולה ובתחילתה הקושי [לא חייב ממש להיות 'חורבן'] ועל המפה הזאת ליצור נקודות ציון משמעותיות מהסוף להתחלה.

בלשון האומץ:

לא גולה= גאולה

יש לה מחיר והיא עולה, כמו השמש עגולה, עם שקיעה וגם זריחה גאולה

המשקיע שעות ראויות לא שוקע ורואה ישועות

הגאולה- כמעה, כמעט, מעט, אט אט

ואולי גם הגאולה עגולה, ממש כמו גולה, מתגלגלת, מתגלה

חורצים משפט:

אם נפסיק להגעל זה מזה, אולי אז סוף סוף נגאל זה עם זה

גם הוא מהנביאים:

"הושיע את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם" תהילים כח', ט'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן