בלוג

משב הרוח - חיים בסרט

"את חיה בסרט" הייתה אחת התגובות לכך שאני רוצה להוציא חמישה ספרים לאור תוך שנה.

אבל מזל שאני רגילה, ומזל שאנשים רגילים שכשאני מסמנת מטרה אני אעשה הכול כדי לממש אותה, ועובדה שרוב האנשים כבר לא אומרים לי את המשפט הזה יותר.

ובכל זאת, מידי פעם הוא מגיע. כי אני בן אדם שמעיז לעשות דברים אחרת, ואפילו לחשוב אחרת, ולכתוב אחרת, ולהגיד אחרת.

ואם כבר סרט – כולנו חיים בסוג של סרט, מעין 'המופע של טרומן' שכזה.

ואם אנחנו חלק מסרט שכזה, האם אנחנו הבמאים של סרט החיים שלנו, או שאנחנו אחד השחקנים בסרט? ואולי גם וגם? והאם יש לנו אפשרות לבחור איזה שחקנים נלהק לאיזה תפקיד? נניח לתפקיד החבר הטוב, ולתפקיד הרע, ולתפקיד הצודק, ולתפקיד זה שתמיד דואג? והאם יש תפקידים שאפשר לוותר עליהם?

על כל דבר יש ויכוחים.

מי הבמאי- יש שיגידו שהכול נתון מראש ואין לנו הרבה החלטה ואנחנו 'רק' השחקנים. אני חייבת להגיד, בתור מישהי שבאה מעולם התיאטרון שאין דבר כזה 'רק'. כי גם אם אנחנו שחקנים, הרי שרוב הבמאים מאפשרים חופש במידה זו או אחרת לשחקנים, ומגלים הקשבה לתובנות שלהם ולהבנה שלהם את הדמות ואת הסיטואציות שהיא חווה, כך שגם אם אנחנו שחקנים יש לנו בחירה.

מה אחוז הבחירה – האם אנחנו בוחרים למי להוולד? יש מי שאומר שכן, שהנשמה בוחרת לפני שהיא נולדת איפה היא תעבור תהליך הכי משמעותי שיוביל אותה למטרות שלשמה הגיע לעולם, ויש שאומרים שבן אדם לא בוחר למי להוולד, כמו בשיר 'קשר משפחתי' של רוני ידידיה: 'לא בחרתי לבוא לעולם, לא בחרתי בשמי הפרטי, לא בחרתי ממש כמו כולם, באבי, אימי, במשפחתי'.

אפשר להריץ קדימה ואחורה? האם יש לנו גמישות עם הזמן?

רוב האנשים יגידו שחד משמעית לא.

אבל יש אחרים שיערערו גם על זה.

דבר אחד בטוח- בסרט, כמו בכל סרט, יש תלת מימדיות. יש כוונות ברורות ויש כוונות נסתרות. יש מטרות, יש עלילה שמתקדמת עם הזמן, גם אם לא יודעים מה יקרה בהמשך. יש התפתחות.

כך שאולי השאלה צריכה להיות, לא האם אנחנו חיים בסרט, אלא באיזה סוג של סרט. סרט בורקס? סרט תורכי? טלנובלה? סרט אקשן?

ואולי הגיע הזמן להחליף דיסק ולהבין שיש לנו אפשרות לקבוע איזה סגנון סרט זה יהיה. ולהבין שיש לנו אפשרות להחליף דרכים והתנהגויות, גם אם המטרה תשאר אותה מטרה, ואולי יש אפשרות גם להחליף מטרות. וגם את המנטרות.

אז בפעם הבאה שיגידו לי שאני חיה בסרט אולי אני צריכה לומר 'כן, זה נכון. אבל זה סרט טוב. זה סרט אקשן מעורב עם סרט רומנטי, קצת קיצ'י, קצת מיסטי, קצת עמוק, קצת שטחי. סרט לרוחי'

טיפ-טיפה מהאומץ:

לא לפחד מהאמירה שאנחנו 'חיים בסרט', ולהמשיך להעז להגשים את המטרות שלנו, שגם אם זה סוג של סרט הוא יהיה סרט טוב 😊

כשיש קושי, לנסות לנשום מתוך הידיעה שכמו בכל סרט יכול מאוד להיות שיהיה לו פתרון.

כשמרגישים לבד, לחפש את הצופים הפסיביים שמוכנים להיות אקטיביים ולעזור לגיבור להצליח להגשים את מטרותיו.

וכשחוששים- לעשות פאוז, לשים על הולד, לצאת קצת לחופש מהסרט ואחר כך לחזור אליו בנחת ולשים פלאי בקצב ובזמן שלנו.

בהצלחה!

בלשון האומץ:

לכל סרט יש עלילה, אבל לא לכל עלילה יש סרט

לבמאי יש אחריות, לבמאי יש רעיונות, לבמאי- יש מאין.

דמיון יכול לברוא עולמות, סרט יכול להקים אותם לתחיה

אפשר להריץ סרטים, או לקשור סרטים

אפשר לחיות בסרט או לעשות סרט מהחיים

חורצים משפט:

במקום להריץ את הסרט קדימה, קדימה לרוץ ולא רק במקום

גם הוא מהנביאים:

"לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו, אף על פי שהרצועה באמצע" מסכת כלאיים, ט',ט'.

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

תגובה אחת
  1. אור הגב

    שכויח! הכי טוב לחיות בכמה סרטים בו זמנית

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן