בלוג

משב הרוח - להפוך את הקצף לקצפת

התקפי זעם. כך קראו לאותן התפרצויות של הילד בגן. הוא היה נראה רגע אחד עדין כל כך, ורגע לאחריו הפך את הכיסאות ואת השולחנות. וכל זה למה? משום שמשהו לא הסתדר לו. למשל- היה צריך ללכת למפגש אבל הוא עדיין היה באמצע יצירה, הוא הפסיד במשחק אבל הוא רצה רק לנצח, ועוד דברים שיכולים לתסכל ילד בן שלוש.

אני זוכרת את הדיון שהיה לנו ההורים עם הצוות- האם הילד מסוגל לשלוט בהתפרצויות הזעם שלו- כן או לא. חלק מהצוות בגן טען שלא. אני טענתי שכן, ובעקבות הטענה שלי בעצם יצאנו למסע. מסע ארוך של למידה ותגליות שבו עברנו תהליך בעזרת כמה אנשים טובים עד שגילינו שיש רגע אחד, קטנטן, שבו הילד מתעצבן אבל עדיין לא מתפרץ. רגע אחד קטנטן שבו הוא חושב, אפילו באופן לא מודע- האם משתלם לי לשבור את הכלים? האם שווה שאצא מדעתי? וברגע הזה, אם המחשבה 'כולם יגידו שאני לא אשם' עברה במוחו ההתפרצות הגיעה מייד. הרי הוא ידע שלא יענישו אותו אחר כך משום שצוות הגן, ברובו, לא האמין שהוא מסוגל לקחת אחריות על מעשיו.

ולמה נזכרתי בזה? מפני שאני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש את הרגעים האלו, שאנחנו מתפוצצים, מרגישים שבעוד רגע, כמו בקומיקסים הטובים, ייצא לנו 'עשן' מהאוזניים. שבעוד רגע נצא מדעתנו. לצאת מהדעת הכוונה לעבור למצב של חוסר דעת והוא חוסר מודעות, כלומר לפעול על אוטומט, כמו שחיה פועלת. באופן טבעי ולא מרוסן.

ובדיוק בשביל זה נכתב הפוסט הזה, רגע לפני שנה חדשה.

זה הזמן לפעול אחרת. לפתוח דף חדש. להתייחס אחרת לכעס. לא לריב איתו. אפילו ללמוד לחיות איתו. שהרי אם הוא קיים זה לא סתם. יכל העולם להתקיים ללא כעס, אם לא היה בו צורך. ואם הכעס קיים- כנראה שיש לו מטרה.

עפ"י ד"ר דניאל גולמן [בספרו 'אינטליגנציה רגשית' שייצא בהוצאת מטר] גם הרגשות השליליים חשובים לא פחות מהחיוביים ויש להם מקום מאוד משמעותי בחיינו.  הכעס, למשל, נועד להגן עלינו במצב של איום. כאשר אנחנו כועסים זורם דם רב אל הידיים ועוזר לנו לסחוב כלי נשק על פי הצורך כדי להלחם באויב. הדופק עולה ונוצרת אנרגיה על ידי זרם של הורמונים וביניהם אדרנלין, שגורמים לנו להיות נמרצים מאוד. כלומר שאם הכעס מגיע ברגע של מלחמה אמיתית באויב, לא רק שהוא לא מזיק, אלא להיפך. יש בו לא מעט תועלת.

ובהקשר זה, חשבתי לעצמי, מה ההיפך של כעס? הדבר הראשון שעלה לי בראש הוא 'רוגע', ואכן, בחיפוש פשוט במנוע חיפוש של גוגל עלו התוצאות שלווה, רוגע, נינוחות. אולם האם זאת אכן התשובה?

בעיני ההיפך של כעס הוא דווקא 'אדישות'. משום שכעס יסודו טוב. כעס מעיד על אכפתיות. על רצון לתקן ליקויים. על הצורך לבצע צדק בעולם.

וכן היטיבו להגדיר את המונח 'כעס' בויקימילון: "רגש חזק המתעורר כשמישהו מוטרד אל מעבר לסף סבילותו"

כשאדם מוטרד ממשהו, או רואה פגם/ליקוי בהתנהלות כלשהי, לא רק שאין פסול בכך אלא להיפך, ראוי שהוא יכעס.

תארו לכם אדם ששומע מבנו על עוול גדול שעשה לו המורה ולא כועס, או על אדם ששומע על מקרה חרדם בכיתה ולא כועס, או אדם ששומע על מקרה אלימות של מטפלת במעון ולא כועס, או שומע על רצח מזעזע ולא כועס, או חייל שנשמע לפקודה בלתי חוקית בעליל ממפקדו משום שאינו מסוגל לכעוס. הכעס גורם לנו לפקוח את העיניים ולראות את העוול שקיים בעולם ולפעול נגדו. הכעס ביסודו טוב. אבל, כמו כל רגש אחר הוא צריך להיות קיים במידה. גם אדם נדבן מידי, אף שנדיבות היא תכונה טובה, הופך להיות פזרן. אף קיצוניות אינה טובה.

וכן יש את עניין השליטה. משום מה, דווקא בהקשר של כעס, מודגשת הנקודה של החוסר בשליטה, של פעילות מתוך הצתה רגעית, ללא מחשבה מאחוריה.

אם כך מה אפשר לעשות כדי לכעוס, אך במידה ובצורה הנכונה? ואיך אפשר לתעל את הכעס למקום נכון? להפוך את הקצף לקצפת?

אני זוכרת את הפעם שבה שיחקתי הכי טוב על המגרש [כדורסל]. חברות שאלו אותי 'מה קרה היום'? קלעתי המון סלים, רצתי מהר. היה לי משחק מצוין. אבל התביישתי לומר את האמת. הגעתי למשחק רותחת מזעם אחרי שרבתי עם אנשים בעבודה והיה לי יום קשה מאוד. הגעתי עצבנית, כועסת.

כשחזרתי הביתה מהמשחק הייתי שמחה ועליזה והכעס התפוגג לגמרי, משום שהוצאתי את האנרגיה של הכעס בנתיבים הנכונים.

ולכן, לדעתי, צריך קודם כל למצוא איך לפרוק את הכעס.

אני יכולה להעיד על עצמי שהכי מקומם אותי כאשר מישהו שרואה אותי כועסת אומר לי 'תרגעי, תרגעי'. לא רק שזה לא מרגיע, זה אפילו מעצבן עוד יותר.

קודם כל צריך לתת מקום לכעס, למצוא מישהו לשתף אותו בכעס. ואם אין את מי לשתף- לכתוב. לפעמים לכתוב מכתב לאדם שכועסים עליו [בלי לשלוח, אפשר לקרוע או לשמור אחר כך לפי מה שמתאים לכותב].

אחר כך לקחת את האנרגיה ולכוון אותה לפעולה אחרת שדורשת אדרנלין, למשל הליכה מהירה.

ואחר כך- כשהכעס הופך קצת פחות אגרסיבי והמחשבה מצליחה להצטרף אליו, לחשוב על פתרונות מעשיים כיצד ניתן להשתמש בכעס בשביל ליצור שינוי עמוק, מחושב, ונכון.

אני מאחלת לכולכם שתהיה לכם שנה של רוגע, שלווה, אבל לא של אדישות. שאם משהו ייראה לכם מקומם ולא נכון תדעו לקום ולומר אותו ולכעוס אותו- אבל במידה הנכונה ובצורה הנכונה.

טיפ-טיפה מהאומץ:

כמה טיפים לכועס המצוי, ולמביט בו מהצד

לאדם הכועס

  • להשתמש באנרגיה של הכעס ולא להשתיק אותה
  • לפעול ממקום של כעס קר ומחושב ולהמיר את הרצון של 'אני אהרוג אותו' ל'אני אכתוב עליו מכתב תלונה עם העתקים'. אגב, מכתב תלונה עם העתקים על בוס שהתנהג איתי לא כראוי, עשוי להיות יעיל בהרבה מאשר להתקשר אליו ולקלל אותו או לאיים עליו.
  • לשתף אדם שמעריך ואינו שיפוטי בכדי לפרוק את התסכול. אם אין את מי לשתף אפשר לכתוב או להגיד בקול בחדר ריק ואפילו לצעוק את התסכול.

למביט מהצד:

  • לתת מקום לכעס ולהקשיב ולהקשיב לאדם הכועס מבלי רצון להרגיע אותו, רק לראות ולעזור לו לא לבצע שום מעשה נמהר בעקבות הכעס שהוא עשוי להתחרט עליו
  • אם הכעס נראה לגיטימי- לתת לכועס לגיטימציה בדמות מילים כגון 'אתה כל כך צודק', 'זה באמת מכעיס' וכו'.
  • לשאול את האדם הכועס אם הוא רוצה רעיונות לפתרונות לפני שמתחילים להציע רעיונות כאלו. אם הוא מביע נכונות- לתת לו רעיונות, ואם לא- לא להציע אותם, אפילו אם הם ממש עומדים על הלשון ואתם בטוחים שיש בהם תועלת. האדם הכועס יזכור שהצעתם, וייתכן שכאשר יכעס קצת פחות יפנה אליכם.

בלשון האומץ:

כמה מילים בשפה העברית קיימות כדי לתאר, למעשה, את אותו הרגש: כעס, קצף, זעם, עצבים, רוגז, זעף, חימה, חרון, תרעומת.

עצבים- משום שהכעס גורם גם לעצב

קצף- משום שהזעם הופך מציאות ממצב צבירה אחד למשנהו

זעם- משום שהכעס הוא 'עם עז' יש בו עז. לעיתים רב מידי, ולעיתים במידה הנכונה.

זעף- שהוא זע ואז עף. מזיז משהו בתוכנו ואז מסתלק.

חימה- שהוא גורם לנו להרגיש שחם לנו, בגלל האדרנלין.

תרעומת- שהוא עושה הרבה רעש כמו רעם

רוגז- אותן האותיות של גזירה. כשלא מקבלים גזירה כפי שהיא ומערבבים את הסדר מקבלים רוגז של חוסר הסכמה עם המציאות שנכפתה עלינו.

חורצים משפט:

סערה בים סופה שהגלים יהפכו לקצף. וקצף, סופו שיהפוך לגלים ולסערה

גם הוא מהנביאים:

"ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" במדבר יח' ה'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן