בלוג

משב הרוח - לו יהי

"זה לא הוגן שבית הספר מגדל את הילדים שלי ואני רואה אותם רק ארבע שעות ביממה, הם הילדים שלי!"

"למה אין אף יום שאני והילדים לבד? נחמד וכיף כשיש חברים בבית, אבל למה זה קורה כל יום כולל שבת ואין אף פעם זמן למשפחה הגרעינית לבדה?"

"מידי פעם אני לא שולחת את הילדים לבית הספר, יום פה ויום שם. למה אני מקבלת על הראש מההורים, החברות והמורים? הם לא הילדים שלי? אני לא יכולה לעשות להם פה ושם 'בית ספר אמא'? הרי יש לי כל כך הרבה מה לתת וללמד אותם, ואין לי מתי!"

"למה אבא שלהם לא נמצא אף פעם בבית?"

"למה ההורים והאחים נותנים הערות על החינוך ומתערבים מידי פעם?"

אלו מקצת מהמחשבות שעברו לי בראש, פה ושם, בשגרה היום-יומית של פעם, לפני עידן הקורונה. מחשבות שמידי פעם גם אמרתי בקול, זעקתי, כאבתי. לו יהי!

אמנם לקחו כמה שנים, אך בוקר בהיר אחד שמעתי קול מהדהד במעמקי ראשי 'בקשתך התקבלה' והנה נכנסתי לשגרה חדשה שבה אין לי רק צהרים אחד עם הילדים, ואין לי רק יום אחד איתם, ואף אחד לא נותן לי על הראש על זה שהם לא במסגרות, ואני ואבא שלהם האפוטרופוסים היחידים שלהם, ואף אחד לא מתערב לי בחינוך, ואבא שלהם נמצא פה כל הזמן ועובד מהבית, אם ככה- למה גם עכשיו אני לא מרוצה?

"זה לא מה שהתכוונתי" הגשתי מכתב תלונה עם העתק לבית הדין העליון "התכוונתי שאני רוצה אותם רק יום או יומיים בשבוע, רוצה שבעלי יהיה בבית בחלק מהשבוע בלבד, רוצה שההורים לא יתערבו אבל כן יבואו לבקר, רוצה שיבואו חברים פשוט לא בכל יום!"

"המשרדים סגורים לרגל הקורונה" הגיע מכתב התשובה ואני נאלצתי לנשום עמוק עמוק.

אז זה המצב, והמצב אומר לנו

"I'm here to stay"  [אני כאן בשביל להשאר]

ואנחנו עומדים מולו- פעורי פה, קפוצי אגרופים, יום מרוצים, יום לא מרוצים, יום זועפים, יום מאושרים.

אם אנחנו לא עובדים- קצת מנוחה ושלווה החיים הטובים, אבל מה יהיה עם המשכורת?!

אם אנחנו עם הילדים- זה קשה כל כך אבל איזה כיף זמן של כל המשפחה סוף סוף

אם אנחנו לא צריכים לארח- איזה כיף לא לבשל אבל איזה באסה להיות לבד.

וזה המצב. וזהו. אז מה אפשר לעשות?

אצלי זה כמו בקבלת החלטות. קשה קבלת החלטות כמו קריעת ים סוף, אבל אחרי שנקרע הים אני בחרבה. ככה זה. אחרי שהתקבלה ההחלטה אני שלמה איתה ואין חרטות, גם לא אחרי שנים, גם אם היו סיבוכים אני מקבלת שהכול היה צריך לקרות בדיוק כך.

ולעניינו- השלמה שזה המצב ולא אחרת, מים סוף עד ים כנרת. לובשים מסיכות אפילו שפורים כבר נגמר, תקועים במסלול סובב בית [מאה מטרים], תקועים מול הפלאפון והמחשב שנתקעים מהעומס, נשארים רעבים כי אין באף מקום ביצים [אם אתם מוצאים איפשהו בבקשה תכתבו לי, אבל לא רגע אחרי שהם הסתיימו!]

ואחרי ההשלמה לראות מה טוב כאן בעצם. כי את הרע קל לראות [אפשר לראות הרחבה על זה בפוסט של 'באנו חושך לגרש'] ואת הטוב צריך למצוא.

אז מה טוב בתקופה הזאת?

הלכתי ושאלתי אנשים, והחלטתי לשתף אתכם במקצת התשובות שקיבלתי והרי הן כאן לפניכם:

"לא צריך לארגן ולפזר את הילדים בבוקר"

"אני רואה את הילדים שלי יותר שעות ביום ומבלה ונהנית מהם"

"יותר רוגע ושקט בראש, אין לאן לרוץ"

"רגוע, אין לחץ"

"זה השבועיים הכי יפים שהיו לי בזוגיות, כי לא רק שהוא הבין שצריך להתמודד עם הבעיות ולא לברוח אלא שהוא וגם אני מתאמצים פי מאה לא לייצר בכלל מצב לא נעים ופשוט כיף לנו ונעים לנו והאוירה טובה…"

"באופן אבסורדי סוף סוף אני מצליחה לנשום כמו שצריך, עמוק אל הבטן והחוצה… איכשהו הורדת ההילוך הזו טובה לי ומאפשרת לי מרחב נשימה שמביא עמו דיוק בקבלת החלטות לגבי העשייה שלי בחיים"

"שאפשר לקום בבוקר יותר מאוחר"

"אנחנו מפתחים גמישות! מרחיבים את יכולת החשיבה והפעולה מעבר למה שאנחנו רגילים"

"המשפחה הגרעינית ממש מתגבשת.. זמן איכות משמעותי"

"בטוחה שיש פחות תאונות דרכים, פחות דלקות גרון, שפעות, כל מה שמדביק"

"חוסך המון כסף של קניות לחג ודלק"

 

טיפ-טיפה מהאומץ:

אני ממליצה לכל אחד ואחת מכם לשבת רגע ולכתוב בכמה משפטים מה טוב בשבילכם בתקופה הזאת, ואם אתם רוצים להשקיע קצת יותר [אני בהחלט מאמינה שההשקעה משתלמת] לקחת פנקס קטן שיהיה בהישג ידיכם, ובכל פעם שעולה לכם לראש משהו שטוב בתקופה הזאת, או שעולה לכם חיוך על הפנים, קחו את הפנקס וכתבו בו את אותו ה'משהו'.

בהצלחה!

בלשון האומץ:

בתוך המילה קורונה:

קורה- מה לעשות, זה קרה וזה קורה!

קור- לשמור על קור רוח? וגם על קרירות ביחסים האנושיים, שני מטר!

רון – גם בתוך הבלגן הזה אפשר למצוא נקודות של שמחה, הנה עובדה!

חורצים משפט:

אפשר שיש קושי במציאות או יש למצוא את הקושי ולאפשר

גם הוא מהנביאים:

"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" קהלת ג', א'

חיים בסרט:

קורונה, קווים לדמותה

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן