בלוג

משב הרוח - מסע בזמן

"מה תהיה בעוד חמש שנים?" נשאלתי השבוע בפגישת ייעוץ עסקית עם היועצת יסכה חיימוב. שאלה שעזרה לי להתחיל להתמקד ולהבין מה אני רוצה מעצמי ואחר כך איך אני יכולה להגיע למה שאני רוצה מעצמי.

אני מודה שזאת לא הפעם הראשונה שנתקלתי בשאלה הזאת. אמנם במקומות שונים, ובגרסאות שונות, אבל נתקלתי בה.

כשהייתי קטנה זה היה "מה תהיה כשתהיה גדולה?" אחר כך זה היה "אז מה תעשי כשתסיימי את הלימודים?" ואחר כך "מה תכנון המשפחה שלך?" [כאילו שאפשר בכלל לתכנן, בכל אופן לא במקרה שלי]. גם בתהליך של אימון אישי נתקלתי באותה השאלה וגם בשיחה עם הילדים שרצו לדעת מה השאיפות שלי.

כשיצאתי עם בעלי, כשרציתי [להבדיל] לבחור דירה, כשרציתי להחליט מה ללמוד ובכלל [אפרופו החלטות שבהן עסקתי בפוסט הקודם], רציתי לדעת מה יהיה הכי טוב אחר כך. אם רק יכולתי להציץ רגע לעתיד ולראות מה יקרה אם… או במה בחרתי ומה קרה אז… אבל אי אפשר.

משה רבנו מבקש אחרי מעמד הר סיני מאלוקים "הראיני נא את כבודך" ועונה לו אלוקים "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי" ואחר כך "וראית את אחורי ופני לא ייראו"  [פרשת כי תישא, ספר שמות לג'] ומה בעצם הכוונה?

אני זוכרת שנתקלתי בכמה פירושים שמדברים על עניין הפנים והאחור כלפני ואחרי. לפני מעשה אי אפשר להבין, אי אפשר לראות. אפשר להבין ולראות רק את ה'אחור', את ה'אחרי'.

הזמן, כך אומרים, הוא מימד. כלומר הוא לא מציאות אמיתית אלא הוא הדרך שלנו לחוות את העולם, כמו משקפים כאלו שאי אפשר להוריד.

וכבר הוכיחו פיזיקאים שברמת החלקיקים יש מצב של סופרפוזיציה, כלומר מצב שבו אותו החלקיק נמצא בכמה מקומות בו זמנית.

מוזר לחשוב על כך שהזמן הוא מימד, ושאנו נוסעים בו, ושלכאורה כל הדברים מתנהלים בו זמנית [רגע, איך הם מתרחשים בו זמנית אם אין דבר כזה זמן?] ואנחנו רק חווים אותם באופן אחר, ושמסע בזמן לכאורה אפשרי.

מכאן ועד כל הסיפורים הבדיוניים הדרך קצרה- אולי אנשים יכולים לחזור אחורה בזמן רק שאז נמחק להם הזיכרון והם לא יודעים על כך? אולי יש בעולמנו אנשים מן העתיד? ו-אם בעתיד תהיה מכונת זמן מדוע אנחנו לא פוגשים את אותם אנשים מהעתיד?

כל עניין הזמן גם מוליד פחדים ופראדוקסים ותרחישים מעוררי אימה. מה, אם, למשל- מישהו מהעתיד יבוא בחזרה לעבר ויהרוג את סבא של סבא שלנו? האם לא נהיה קיימים? ומה יקרה אם נצליח לנסוע במהירות שעוקפת את מהירות האור [אף שאיינשטיין טוען שהדבר בלתי אפשרי] ואז ניסע לירח ונחזור לכדור הארץ אך לעברו?

גם הביטוי 'יש לי זמן' או 'אין לי זמן' מקבל פרופורציה אחרת פתאום. ואיך תמיד למדו אותנו, ש'אין זמן, זמן עושים' האמנם.

 

ואיך הזמן פוגש אותי בחיים?

לי, בתור אישה עם היפראקטיביות וקשב וריכוז [ואני לא כותבת 'הפרעת' כי בעיני זאת מתנה] יש אתגרים רבים עם הזמן. אני וקבלת שבת על פי הזמנים הם אתגר עצום. אני והגעה למקומות הם כמו טיפוס האוורסט. אני והגעה לפגישה לפני הזמן זה כמו… רוח רפאים? פשוט לא קיים. אלא אם כן האדם השני בפגישה מאחר יותר ממני. פעם הייתי מתרגשת מהאשמות כלפיי ומצעקות. מכעס על כך שהילדים מאחרים למוסדות [עד לרגע שבו הם מתחילים ללכת אליהם לבד ולוקחים אחריות ומוכיחים כמה שהם טובים ממני, ב"ה] היום השיחה יכולה להיות בערך כך.

הבן אדם השני: את איחרת! [פרצוף כועס]

אני: נכון

הבן אדם השני: אבל את איחרת ! [זעם]

אני: נכון, אני לא מכחישה את זה

הבן אדם השני: אבל את איחרת !!!! [רתיחה]

אני: טוב, אפשר להתחיל את הפגישה?

כי מה הטעם בויכוח הזה. מילא איחרתי בעשר דקות, אבל אז לבזבז עוד רבע שעה על ויכוח? לא נראה לכם כמו 'בזבוז זמן'?

 

"עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי" אומר הריה"ל, ואני מביאה אותו כאן כדי להגיד שאנחנו אכן חווים את הזמן, בין אם הוא מימד ובין אם הוא לא קיים באמת [מה ההגדרה של באמת זה כבר עניין לפוסט אחר]. אז לחיות לפי זמן ולנהל לוח זמנים- זה לא דבר רע בכלל, אבל מפה ועד שיעבוד אליו? זה כבר רע מאוד.

ובין אם רוצים להאמין במציאות אלוקית ובין אם לא- הכוונה היא זמן שהוא הדבר הכי חומרי שיש, מול ה' שמייצג את הרוחניות הגדולה ביותר בייקום, וההעדפה להיות עבד של הרוח ולא של החומר.

אז בפעם הבאה שאתם צריכים להתנהל מול זמן זכרו שאתם מנהלים אותו ולא הוא אתכם, איך? זה כבר לפינת הטיפים שלנו.

אשמח לשמוע את המחשבות שלכם בעניין, שימו לב שהתחדשתי באפשרות לתגובות לפוסט, ומוזמנים להגיב פה למטה.

בינתיים מאחלת שבוע טוב וניצול זמן מועיל

טיפ-טיפה מהאומץ:

אם רוצים בכל זאת להתייחס לזמן ולשבץ אותו טוב בחיים, כמאחרת כרונית, יש לי כמה טיפים איך לאחר לכל מקום קצת פחות.

  • לא לקבוע שתי פגישות ברצף, אם חייבים לקבוע שתי פגישות או שני אירועים חשובים באותו היום מומלץ שיהיו במרחק סביר זה מזו.
  • זמן שווה כסף. כשאני רואה דברים שגוזלים ממני יותר מידי זמן אני מעדיפה לשלם למישהו אחר שיעשה אותם בתשלום. גם כלכלית זה יכול להשתלם, כי אם, למשל, לוקח לי שלוש שעות לקפל כביסה, אני יכולה לשלם לעוזרת שתקפל אותה תוך שעה ולעבוד עוד שעתיים, מה שאומר שאני יוצאת ברווח ולא בהפסד בסופו של דבר.
  • לא לדחוף יותר מידי אירועים לאותו היום

ועוד כמה טיפים למאחרים כרוניים, כמוני, איך לשרוד את החיים:

  • אם אתם מאחרים, תעשו את זה כמו שצריך. לא בראש כפוף ולא ברגשי אשמה. אחרנו, כן, זה אנחנו. אף אחד לא ימות מזה.
  • לא להיות אכולים ברגשי החמצה על מה שהפסדנו ומה שיכל להיות. עוד לא המציאו מכונת זמן, אז חבל על הזמן שאוזל על כל בליל הרגשות הזה.
  • להשלים עם זה שאתם מאחרים יכול לגרום לאחר פחות, תתפלאו! הרבה יותר מאשר לכעוס על עצמיכם כל פעם מחדש, מניסיון

בלשון האומץ:

אם לא תנצלו את הזמן הוא ינצל אתכם

הזמן הוא זמני, אבל הנצח הוא נצחי

הכול זמני או שאפשר לתזמן הכול

חורצים משפט:

את הזמן אפשר לנצח, את הנצח אי אפשר לתזמן

גם הוא מהנביאים:

"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" קהלת א', א'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן