בלוג

משב הרוח - סליחה

ההוא שהגיע לתת לנו משלוח מנות והקיא בכל מקום בבית, הנהג שנכנס בי וגרם לתאונת שרשרת, המנהלת שלא קיבלה אותי לעבודה רק בגלל שחשבה שאהיה בהריון כל שנה, דואר ישראל שלא שלחו לי בקשה להירשם לקורס רענון נהיגה אלא רק אזהרה לפני שלילה אפשרית משום שלא נעניתי למכתבים הקודמים שמעולם לא הגיעו, המנהלת שהחליטה שאני משיגת גבול משום שהעזתי לבקש מספרי טלפונים של מורות אחרות בסגל, ועוד הרבה אחרים שהיה קשה לי לסלוח להם במשך שנים.

אני סולחת לכם.

חוץ מזה ש…

לא. באמת. אני סולחת. ולא בשבילכם, אלא בשבילי. בשביל שלוות הנפש שלי.

כמה פעמים בחיים אנחנו שומרים כעס, נוטרים טינה? לא מסוגלים לסלוח ולהמשיך הלאה? אנחנו בטוחים שהשנאה שלנו פוגעת באותו אדם שפגע בנו, מה שסביר שלא קורה, וגם אם כן, האם יש בכך תועלת?

פעמים רבות אנחנו ממשיכים לכעוס שנים רבות אחרי שהכול עבר ומזיקים בעיקר לעצמנו. אולי המנהלת שסירבה לתת לי מספרי טלפונים של מורות ואז טפלה עליי כל מיני האשמות של דברים שמעולם לא ביצעתי פשוט המשיכה הלאה ביום אחרי ושכחה אותי, למרות שאני זכרתי אותה במשך שנים.

אולי ההוא שהקיא לנו בכל מקום בבית אפילו לא זכר את זה משום שהיה שיכור כלוט?

אולי מקום העבודה/בית הספר שלא קיבל אותי בכלל לא שם לב, ובכלל לא אכפת שם לאיש אם אני כועסת/לא סולחת להם, אפילו אם זה יהיה לנצח.

אז למה אנחנו לא סולחים, בעצם?

מהסיבה הפשוטה שזה קשה. בתוך כולנו תבוע הצדק והרצון שהעולם יפעל בצדק, וכאשר זה לא קורה מגיע כעס, וכאשר אדם פגע בנו ומנע מאיתנו את הצדק שלו אנו ראוים זה מוביל אותנו לעוד יותר כעס.

כבר נאמר בחומש ויקרא 'לא תיקום ולא תיטור', ובעוד שלאנשים אין ויכוח על 'לא תגנוב' וגם לא על 'לא תרצח' ואפילו על האיסור לשקר או להונות, על נקמה ונטירה מרבים לשתוק.

אז האמת שפעם חשבתי שצריך לסלוח כי זה לא טוב לחשוב מחשבות רעות על מישהו אחר, ובגלל שזה לא ראוי לא לסלוח אף פעם. אני זוכרת איך למדנו בבית הספר שעלינו לבקש סליחה מאדם שהעלבנו שלוש פעמים ושאם הוא לא סולח זה עניין שלו, ואני זוכרת איך החברות שלי הבינו את זה. הן היו מציקות, מרביצות, מקללות. לפני יום כיפור מגיעות ואומרות 'סליחה, סליחה, סליחה' ואני לא הייתי סולחת אז הן אמרו שאני לא בסדר פתאום.

אני זוכרת שהעברתי פעם פעולה לחניכות לפני יום כיפור שאמרתי להן לבקש סליחה מכמה שיותר אנשים בזמן נתון, הן עשו תחרות וחזרו מאושרות להודיע על הממצאים. ואז שאלתי 'למה?' והן לא הבינו 'למה ביקשתם סליחה' שאלתי והן אמרו 'כי ביקשת' וחוץ מזה? לא היה להן מושג.

אבל עם הזמן הבנתי שהצורך בסליחה הוא לא בשביל הפוגע, אלא דווקא בשביל הנפגע. על מנת להגן על הנפגע.

כי ברגע שאדם סולח אנרגיה שלילית משתחררת ממנו והלאה והוא מצליח להתקדם ולהיעשות משוחרר ונינוח יותר.

אז החלטתי להגיד תודה לנהג שנכנס בי שבזכותו צמחה הצגה סטירית על תרבות הנהיגה בישראל, החלטתי לנסות לסנגר על ההוא שהקיא לנו בבית שהוא פשוט לא היה מודע למה שקרה, חשבתי על המנהלת המסכנה שאני סבלתי אותה במשך חצי שנה והיא צריכה לסבול את עצמה יום יום שעה שעה ועל כן מיהרתי לסלוח.

עם כל סליחה- אנחת רווחה, אבן ירדה מהלב, מקום התרחב בריאות.

מדעי האושר מדווחים על כך שאנשים שיודעים לסלוח הם גם מאושרים יותר, הנה עוד סיבה לסלוח.

טיפ-טיפה מהאומץ:

חשבו על אדם אחד שהכעיס אתכם, רצוי לא משהו מהתקופה האחרונה אלא קצת לפניה, כי חשוב לחכות ולתת לדברים לשקוע, ונסו לסנגר עליו/לכתוב לו מכתב [לא חייבים לשלוח], לספר את הסיפור של המקרה בצורה הומוריסטית מנקודת המבט שלו, ואז להשתחרר ממנו, לפנות מקום בלב ולהמשיך הלאה. בהצלחה!

בלשון האומץ:

סלח לי כבר סלחו לך?

חלס, חסל מריבה, הגיע הזמן לסלוח

חורצים משפט:

אדם סלחן אדם חשוב, אדם סלחן אדם קשוב

מקשיב אדם סולח שוב

גם הוא מהנביאים:

"לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לריעך כמוך אני ה'" ויקרא יט', יח'

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן