בלוג

משב הרוח - שבועות של חירות

ספירה לאחור. להפתעה, ליום הולדת, לטיל שממריא לחלל, לספר שייצא לאור [כפי שספרתי לפני כמה שבועות]. זאת הייתה גם התחושה של החזרה לשגרה. עוד שבוע חוזרים ללימודים, בעוד שבועיים יפתחו בתי הקפה, בעוד שלושה שבועות… 

ההמתנה הזאת, של חודשים, שבועות, ימים ושעות… מזכירה לי קצת את שם החג המתקרב, שבועות, שמזוהה עם חירות, ומעלה לי כמה תהיות

בראש ובראשונה, מדוע הוא נקרא בשם הזה, שבועות

אולי עצם השם 'שבועות' מציין ערגה, המתנה, תקווה. למשהו שעומד לקרות אבל טרם התרחש, למשהו שבכל פעם חווים מחדש. למשהו שמחכים לו, שבוחרים בו, שרוצים אותו.

כשבני ישראל יצאו ממצרים החופש הפיזי הגיע בפסח ועשה סדר בבלגן, לכן 'ליל הסדר'. אבל החופש הרוחני האמיתי הגיע רק בשבועות, אחרי המתנה של שבועות. ואולי יש בכך אמירה גם להיום. חופש פיזי יכול להגיע בקלות, אבל חופש רוחני? חופש רוחני הוא תוצאה של עבודה קשה, של סבלנות, של תקוה. של מסירות, של התמדה

כאשר קשה ומוגבל פיזית אבל יודעים שיש אור בקצה המנהרה גם אם צריך להמתין לכך במשך שבועות- אפשר לצלוח את המשימה

"אסיר שאבדה אמונתו בעתיד- בעתידו- גורלו נחתם" אומר ויקטור פרנקל בספרו האדם מחפש משמעות "משאבדה אמונתו בעתיד בטלה גם אחיזתו הרוחנית. הוא נתדרדר וסופו ניוון הגוף והנפש" [עמוד 95, הוצאת דביר, 2001] 

"עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי" אומר הריה"ל, ואני מציעה להתבונן בדברים כך:

אם ה' מייצג את הנצח והזמן מייצג את הכאן והעכשיו שאליו אנחנו משועבדים, אולי הכוונה שמי שרואה רק את הכאן והעכשיו ולא את הנצח [את ה'שבועות' של ההמתנה], נעשה עבד.

ואף בזמננו, מי שראה רק את הסגר, הרגיש משועבד לחוקים ולמגבלות ונכנס לדיכאון. מי שהצליח לראות מעבר לזמן ולמקום יכל להרגיש חירות ולנשום לרווחה.

אני נזכרת באחד המפגשים בסטאג' ההוראה שלמדתי במכללת אמונה. הגיעה מאמנת אישית אורחת, ועשתה תהליך עם אחת כל הסטודנטיות, תהליך שהביא את כולנו להבנה חירות מהי.

"קשה לי נורא כלכלית, אני לא סוגרת את החודש. אני ובעלי סטודנטים ויש לנו תינוקת" שיתפה הסטודנטיות בתחושה של עבדות.

"אז תעזבו את הלימודים" דחקה אותה המאמנת. הסטודנטית מצאה אלף תירוצים מדוע לא עד שהבינה שאפשר גם אחרת, אך זוהי הבחירה שלה, זוהי החירות שלה. לא לסגור את החודש. כי היא ובעלה רוצים להיות סטודנטים עם ילד, וזה המחיר.

לפני שכתבתי פוסט זה, מצאתי את עצמי אומרת למשפחה שפתאום בא לי לנסוע לבית מלון, רק אני והתינוקת, לקחת קצת פסק זמן. הם אמרו לי 'לכי, למה לא?' אין לי אפשרות, הוצאתי את כל הכסף שהיה מיועד לכך על הספר. 'אוי' הם אמרו וגם אני, ואז חשבתי שוב. לא אוי. אני לא מצטערת. זאת הייתה הבחירה שלי. אני בחרתי להוציא את הכסף על ספר ולא על נופש, וזוהי חירות.

וכן השבוע, לראשונה מזה כמה שנים, בחרתי לסרב לעבודה אחת ולהסכים לעבודה אחרת, וגם זוהי חירות בעיני

אלו דוגמאות לבחירות של חירות.

מצב של עבדות פיזית אינו אידאלי, ובכל זאת עשוי להיות ראוי במצבים מסוימים. כך אנו רואים בדיני עבד העברי בתנ"ך בהם מסופר באילו נסיבות עשוי אדם להמכר לעבדות.

אך מצב של עבדות רוחנית הוא אינו ראוי ואינו רצוי!

וכן אמר נתן שרנסקי בבית המשפט, כאשר נחרץ דינו להשלח לסיביר [שלילת חירותו הפיזית לחלוטין]: "אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בין החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תשאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותכים ונשארתי נאמן לאמונתי…" 

אני מאחלת לכולם חירות מכל סוג שהוא, אבל גם אם אין חירות פיזית מכל סיבה שהיא – בין אם נכות או חוסר באמצעים, אני מאחלת שהחירות הנפשית תשאר איתנו תמיד.                                                          

טיפ-טיפה מהאומץ:

קחו כמה דברים שאתם רוצים לעשות ורשמו על דף.

אחר כך בחנו אחד אחד את הדברים, האם אלו הרצונות האמיתיים שלכם, או שהם נתונים ללחץ חברתי/משפחתי/אחר?

נסו לחשוב על רצון שהוא רק שלכם ועל דרכים לקדם אותו, בצעדים ובמשימות קטנות, לאורך השבועות הקרובים.

בהצלחה!

בלשון האומץ:

בחירות נותנות חירות

בחר, עדיף היום ולא מחר  

חורצים משפט:

תכלית- מה שתחליט.

גם הוא מהנביאים:

"והגישו אדוניו אל האלוקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" שמות כא', ו'.

חיים בסרט:

יצירת[י] השבוע:

רוצים לקבל בכל שבוע קישור לפוסט החדש של הבלוג? לחצו כאן 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן