בלוג

דרך אגב

השבוע, כשלמדתי את הבית שלי בבית, שמעתי כמה פעמים את השאלה: "אז כמה קיבלתי?" בהקשר של מבחן או עבודה. היה לה קשה לקבל את זה

להרגיש בבית

האם התבקשתם פעם 'להרגיש בבית' אצל חברים או אצל סבא וסבתא? איך מצפים מאיתנו להרגיש בבית במקום שהוא לא באמת הבית שלנו, ולמה, בכלל, נולד

הקול בראש

מה יהיה ביום שאחרי הקורונה? מה יהיה ביום שאחרי החגים? את העבר אפשר לדעת, את ההווה אפשר לחוות, ומה עם העתיד? האם חייבים מכונת זמן

חופשי זה?

האם חופשי זה לגמרי לבד [כמו בשיר של יהודה פוליקר]? אנחנו נכנסים לתוך החג לבד [רחוקים מהמשפחה המורחבת] ואיכשהו אמורים להרגיש חופשיים. אנחנו נמצאים בסוכה,

ותיטיב לנו החתימה

למה אנשים מעדיפים לקנות במבה של אוסם, ואיך זה קשור ליום הכיפורים? רגע לפני היום המיוחד שמגיע פעם בשנה בלבד [ממש כמו יום הולדת] איך

להפוך את הקצף לקצפת

התקפי זעם. כך קראו לאותן התפרצויות של הילד בגן. הוא היה נראה רגע אחד עדין כל כך, ורגע לאחריו הפך את הכיסאות ואת השולחנות. וכל

פתיחת דלתות

איך אהבתי בתור ילדה את משחקי המחשב האלו שלכל דלת שפותחים יש עוד שלוש דלתות וצריך לבחור איזו אחת מהן לפתוח, ואחרי כל דלת עוד

באנו לבקר

האם קרה לכם פעם שמישהו שעלה אתכם במעלית או עבר לידכם ברחוב העיר לכם משהו על הילדים שלכם? 'הילד שלך לא לבוש מספיק, קר לו',

הפחד להיות אמיץ

צרחות אימה בצהרים אחד בשבוע שעבר גרמו לי להיות דרוכה. הן הגיעו מהשירותים. 'הצילו, הצילו!' צעק הבן שלי, ואם לא הייתי מגלה שמדובר במקק הייתי

סגרנו לרגל שיפוצים

אז מה השיפוץ שלך? תכלס, מה? כי אין בן אדם שאין לו באמת שיפוץ. אין בן אדם שנולד מושלם. נתחיל בזה שכל בן שנולד צריך

חיים בסרט

"את חיה בסרט" הייתה אחת התגובות לכך שאני רוצה להוציא חמישה ספרים לאור תוך שנה. אבל מזל שאני רגילה, ומזל שאנשים רגילים שכשאני מסמנת מטרה

בחירה חופשית

הבידוד שלנו התחיל ככה- אני קיבלתי הודעה שאני צריכה להכנס לבידוד בגלל שישבתי שעתיים ליד מישהי שחלתה בקורונה. "איזה כיף לי, אני נכנסת לבידוד!" צעקתי

עסוק

בתקופה של היום היינו מצפים, לכאורה, שיהיה עודף זמן. פעם היו מכבסים ביד, הולכים לכל מקום ברגל, שלושה ימים הולכים כדי להגיע לאיזה מקום. עוד

אז מה הבעיה?

קורה לכם שיש לכם בעיה? ומה הקשר אליי ולפוסט הזה בדיוק? אז האמת שבדרך כלל הכתיבה זורמת לי, לגמרי. הכי בעולם. אבל הפעם- וידוי נאות

זה רק חלום?

מה הקשר בין חלום בלילה לבין חלום שרוצים להגשים? מדוע משתמשים באותה המילה כדי לתאר את שניהם? ומה הקשר של כל זה לתקופה המוזרה שבה

בשם השוויון!

האם שווה לי להשקיע כסף כדי להוציא עוד ספר? האם שווה להשקיע כדי לשפץ את הבית? האם שווה להשקיע בהגשמת חלומות? האם שווה להילחם על

דרך המלך

כשאני עומדת למטה ורואה את ההר שצריך לטפס בטיול, זה פשוט מייאש. אין לי כוח. בא לי הביתה. אבל כשאני עומדת בראש ההר אחרי שעות

מסע בזמן

"מה תהיה בעוד חמש שנים?" נשאלתי השבוע בפגישת ייעוץ עסקית עם היועצת יסכה חיימוב. שאלה שעזרה לי להתחיל להתמקד ולהבין מה אני רוצה מעצמי ואחר

הגיע הזמן להחליט!

"נו, מה הסיפור, תחליטי כבר!" אני לא יכולה להגיד לכם כמה פעמים בחיים שמעתי את המשפט הזה, ומה שהכי אבסורד שזה לא עזר אף פעם,

שקר לבן

לעולם לא אשכח את השבת ההיא שהתארחנו אצל חברים והם שאלו את הבן שלי למה הוא לא אוכל, והוא ענה בטון מלא ביטחון 'כי האוכל

תן לי כוח

האם כוח היא יכולת פיזית? האם כוח הוא עוז רוחני? האם כוח זה שם של ציפור? מה שזה לא יהיה, קל לי לקבוע בנחרצות מתי

עוד רגע

אני חייבת להגיד ש'עוד רגע' זה דבר שמשתדרג עם הזמן. זה התחיל עם 'עוד שניה' הפך די מהר ל'עוד רגע' ומשם כבר הפך ל'כן' הכולל

שבועות של חירות

ספירה לאחור. להפתעה, ליום הולדת, לטיל שממריא לחלל, לספר שייצא לאור [כפי שספרתי לפני כמה שבועות]. זאת הייתה גם התחושה של החזרה לשגרה. עוד שבוע

אז מה נולד?

"אז מה נולד?" תמיד אוהבים לשאול אותי אחרי לידה, ואני חושבת לעצמי שזאת שאלה טפשית, ולפעמים כל כך מתחשק לי לענות 'חייזר' כי מה כבר

מה יש

כשאני קצת מצוברחת, ישר שואלים אותי 'מה יש', אבל זאת בדיוק הטעות, כי כשאני מצוברחת אני בכלל לא רואה את מה שיש, אלא דווקא את

זום אין

"נדבר מחר ב6" אמרתי לחברה בטלפון "אי אפשר" היא אמרה "מחר ב6 יש לי ישיבת מורים בזום" "טוב, אז ב7" ניסיתי "ב7 יש לי מפגש

יש לכם עסק איתי

שלום לך לקוחה פוטנציאלית כן, כן, אני מדברת אלייך את שם שקוראת עכשיו את הפוסט שלי אני הולכת להסביר לך עכשיו למה את הכי צריכה

לו יהי

"זה לא הוגן שבית הספר מגדל את הילדים שלי ואני רואה אותם רק ארבע שעות ביממה, הם הילדים שלי!" "למה אין אף יום שאני והילדים

יש גבול

דווקא בתוך חג שמסמל חירות, יציאה מן המצרים, חופש, חוסר הגבלה- אני מרגישה מוגבלת מאוד. חשבתי וחשבתי מה הכי מטריד אותי בתקופה הזאת, כלומר ברגעים

איפה?

בוקר מטורף, צריך לארגן את הילדים, להגיע בזמן לפגישה ולהיראות בהתאם. אני כבר עומדת בדלת מוכנה אבל מגלה שאין לי מושג איפה המפתחות. הקטן כבר

אם אומץ היה חיה

אם אומץ היה חיה, איך היינו קוראים לה? חיה? אמיצה? לא. לא התכוונתי לשם. התכוונתי איך היינו קוראים לה לבוא? מה היינו אומרים? אומץ בואי?

את מי אני אוהב?

מכירים את זה ששואלים ילדים קטנים מי הכי חמוד בעולם מי הכי מתוק בעולם מי הכי יפה בעולם? הם תמיד יגידו אני. החל מהשלב הזה

אני לא מבין

כמה פעמים קרה לכם שלא ידעתם איך לקרוא הודעה, או שהקלטתם הודעה בוואסטאפ כדי שידעו איך לפרש את מה שכתבתם? אם זה אף פעם לא

בשביל הילדים:

בשביל הילדים אנחנו עובדים כל יום עד 12 בלילה. בשביל הילדים אנחנו לוקחים עוד עבודה כדי לקנות להם את הכי טוב. בשביל הילדים קונים מתנות

סליחה

ההוא שהגיע לתת לנו משלוח מנות והקיא בכל מקום בבית, הנהג שנכנס בי וגרם לתאונת שרשרת, המנהלת שלא קיבלה אותי לעבודה רק בגלל שחשבה שאהיה

תודה

כשהמורה מרגיז אותנו- משרד החינוך חייב לדעת ומייד! אם המוכרת בחנות התנהגה בצורה מבישה- כדאי לפנות מייד לעיתונות חברה שלא שלמה לנו משכורת בזמן –

באנו חושך לגרש

"תדליקי חושך!" אמרתי לבת שלי. היא הביטה בי בהלם מוחלט. כבר שעה שהיא מנסה ליצור חושך מוחלט בחדר בשעת אחר צהרים מוקדמת, בשביל להפעיל כל

אז אתה מקשיב?

אז אתה מקשיב לי? הי, אתה מקשיב? כמה פעמים יוצא לכם להגיד את המשפט הזה? לפעמים אני מוצאת את עצמי משתפת חברה או קרובת משפחה

תעשו לי טובה

פעם הייתי בורחת מהאנשים האלו שמתחילים ב'תעשי לי טובה' אבל עם הזמן גיליתי שהרבה טובות עושות לי פשוט טוב. הרבה טוב, אז אני משתדלת להקשיב

האומץ

אני מרגישה שמה שמפריד בין אדם מצליח לאדם שמצליח פחות זה האומץ, או הפחד. לכן קראתי לעסק שלי 'האומץ'. יש לי חברה שהייתה כל החיים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן