אז אני עידית להמן, אמא לשישה ילדים חמודים [טוב נו, מודה שתלוי ביום ובשעה, אבל ככה זה בגדול] 

הכול התחיל כשהבת השניה שלי הייתה בת ארבע וחצי בערך, ואתגרה אותי בכל רגע מחדש. יום אחד הלכנו ביחד להביא את האח התינוק מהמטפלת, ודווקא כשהוא היה בידיים שלי היא החליטה להשכב באמצע הכביש ולאתגר אותי בריצה בתנאים קשים, ביום אחר התחילה לצרוח בקולי קולות באמצע הסופר, שהיא חייבת את השוקו בננה שבמקרר ושאמא שלה המרושעת לא מרשה לה, עד שחצי מאנשי הצוות הגיעו לראות במה מדובר. ביום נוסף ניסתה לברוח מהבית אחרי שלא הסכמתי להראות לה את הסרט שרצתה.

זה לא שעם הגדול לא היו אתגרים, אבל איכשהו צלחנו אותם, ופה פשוט נשארתי אובדת עצות, לפעמים אפילו המומה.

צהרים אחד נפגשתי בפארק עם חברות, גם הן מטופלות בילדים, ושיתפתי אותן שיש לי רגשות מעורבים כלפי הבת שלי. אני כועסת ואוהבת, מרוחקת ומתקרבת, נוגעת לא נוגעת… חשבתי שהן יהיו ביקורתיות כלפיי, אבל כבר לא היה לי אכפת, הרגשתי שהגעתי לקצה ורק רציתי פיתרונות. להפתעתי גיליתי שבמקום כעס או ביקורת כל החברות הנהנו בהזדהות ומיהרו להגיד שגם הן מתמודדות או התמודדו בעבר עם אתגרים דומים. קיבלתי חיבוק גדול, אבל גם הרבה מעבר שכן הן שיתפו אותי בהמון רעיונות פרקטיים לפתרונות, עם הרבה סוגי מחשבה שונים ותפיסות עולם מגוונות. ושם מצאתי את חכמת ההמונים ביחד עם החשיבה היצירתית. גיליתי שכששניהם משתלבים ביחד יש להם לא רק כוח אלא עוצמה שיכולה להזיז אפילו הרים.

במחשבה להמשיך ולשלב בין חכמת ההמונים לבין היצירתיות, ולשתף בהבנה הזאת עוד אנשים, פתחתי קבוצת וואסטאפ להורים שבה העליתי [ועדיין מעלה] אתגרים בהורות עם בקשה להצעת פתרונות מכל סוג שהוא. כל פיתרון הוא לגיטימי בקבוצה שלנו וכל אחד לוקח רק את מה שמתאים לו משם. בכל פעם שהעליתי אתגר ואנשים הציעו פתרונות, סיכמתי את הפתרונות ולפתע מצאתי את עצמי כותבת עוד פתרונות רבים שעלו בדעתי. עם הזמן התווספו לכל אתגר עוד ועוד פתרונות והרשימה נעשתה ארוכה כל כך עד שמצאתי את עצמי כותבת ספרונים שלמים עם פתרונות יצירתיים לאתגרים, אליהם הוספתי גם סיפור נחמד מהשטח, תיאור מקרה, קומיקסים וטיפים. אפשר לראות את הספרונים כאן

בעקבות התמודדות עם קנאה של הבת שלי באחיה הקטן גם כתבתי ספר עם פתרון יצירתי לכך, אותו ניתן לראות כאן

ולאחר שחוויתי קשיים בהנקה של אחד הילדים נולדה לה חולצה "אני לא מניקה ובכל זאת אמא טובה", אליה התווספו שתי חולצות מצחיקות בהשראת כל מיני קשיים שחוויתי בהורות לאורך הדרך, כמו הרצון של הסביבה להתערב כדי להציל אותי בסיטואציות מסוימות, גם כאשר לא ביקשתי עזרה, או לחלופין חוסר השינה הכרוני שהפך להיות לחברי הטוב ביותר מאז שנעשיתי אמא לראשונה. ניתן לראות את החולצות כאן 

מעבר לכל הרעיונות שעלו לי ושפיתחתי, גיליתי שהחשיבה היצירתית מאפשרת לי התבוננות רחבה, פתח לעולם חדש ומופלא. עולם של תקווה, עולם של אהבה, ובעיקר עולם של חיבור גדול יותר לילדים ודיוק של ההורות שהכי מתאימה לי.

עם הזמן הבנתי הרבה דברים, אבל אני חושבת שהתובנה הגדולה מכולן הייתה שממש כמו שאין דרך אחת נכונה לפתרון של בעיה, אין דרך אחת נכונה להיות הורה.