בשביל הילדים אנחנו עובדים כל יום עד 12 בלילה. בשביל הילדים אנחנו לוקחים עוד עבודה כדי לקנות להם את הכי טוב. בשביל הילדים קונים מתנות יקרות. בשביל הילדים אנחנו עוברים דירה לבית שבו לכל אחד יהיה חדר משלו.
[תמיד אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו עושים הכול 'בשביל הילדים' ו'בשביל המשפחה']
אבל האם שאלנו פעם את הילדים מה הם היו רוצים שנעשה בשבילם באמת?
באחת מתקופות העומס הגדולות שלי בעבודה, שאלתי את הבן שלי מה הוא רוצה שאעשה בשבילו? אני מוכנה לעשות הכול. ה כ ו ל. לקנות לו מה שירצה, לעשות לו יום הולדת מטורף עם כל החברים, להסיע אותו לסבא ולסבתא, לקחת אותו להצגה.
אתם יודעים מה הוא אמר לי?
אמא, אני רוצה שתתפטרי.
פשוט כך.
יישר וחד.
תתפטרי.
ובמילים אחרות- שתפטרי מהעבודה שלך ותהיה שוב שלי. כמו שהיה פעם, כשהייתי תינוק והתחככתי בזרועותייך והיה לנו חם וטוב.
כמו שאתם מבינים לא התפטרתי עדיין.
במקום זה ישבתי ודיברתי איתו על מה שהעבודה נותנת לי. זה לא רק כסף, הסברתי. זה תחושה של משמעות, של שליחות בעולם הזה, של מיצוי עצמי. דיברתי איתו על החלומות שלי, על החלומות שלו. ילדים מבינים היטב שפה של חלומות.
אז הבטחתי לילד שלי לרדת באחוזי משרה. הסברתי לו שיש תקופות עמוסות יותר ותקופות פחות. אבל הבטחתי שנמצא זמן בכל תקופה כזאת בשביל שנינו לבד. רק אני והוא. ולפתע הכול היה נראה קצת אחרת.
פעם הייתי שומעת מהילדים שלי הרבה את הטיעון של 'אם את עושה הכול בשבילנו אז למה את מענישה אותנו' עד שישבנו לדבר על זה.
אמרתי לילדים שלפעמים כשאוהבים צריך להעניש. נתתי דוגמא מהאח הקטן. אם הוא עומד לגעת בחשמל אני צריכה לשבת ולשתוק או להעניש אותו כדי שלא יעשה את זה שוב? אם ילד קטן רץ לכביש אחרי שתופסים אותו צריך להעניש אותו או לא?
לפעמים אתם עושים דברים לא טובים ואני צריכה להעניש אתכם בגלל שאני רוצה לעשות הכול בשבילכם. ולעשות הכול זה אומר גם ללמד אתכם דברים.
אני לא יכולה להגיד שהם לא שאלו אף פעם שוב למה אני מענישה לפעמים, אבל הם התחילו לשאול את זה קצת פחות.
