מאמרים של: idit_laham

כולנו מחפשים איזו נוחות… הכנסה פסיבית, עבודה מהבית, מישהו שיאסוף את הילדים מהמסגרות… אבל האם נוחות זה החלום האידיאלי? ואז

הפעם בא לי לשתף בחוויה האישית שלי, על הלחץ שאני חווה בכל התחלת שנה, כי יש משהו קשוח בתחילת השנה

"אסור לתת לילד לעשות הרבה דברים בבית כשהוא צעיר, זה יגרום לו למשקעים ולאבד את הילדות שלו" אמרה לי פעם

מה זאת גאולה? האסוטיאציה הראשונה שעולה לי היא של הגואל, זה שאנחנו נפגשים בו בבירור במגילת רות. זה שבמקרה שאחיו

כמה סיפורים קצרים, נראה אם תמצאו את הקשר ביניהם: יום שישי שעבר.  הייתי עירה כמעט כל הלילה עם התינוקי שלא

לפני כמה ימים ישבתי עם חברה בבית קפה ובאמצע שאכלנו ניגשה מלצרית ופינתה את האוכל, ככה, בלי לשאול אם סיימנו

הכי אירוני לצלם סרט על התחלות ולהגיד כמה שההתחלות קשות ואז ההתחלה של הסרט מתפקששת… אבל זה בדיוק מה שקרה.

כשחזרתי באחת בלילה מאירוע כל מה שהתחשק לי היה למצוא את עצמי בבית ולהתחפר מתחת לשמיכה ולשקוע בשינה עמוקה, אלא

"מתי הבר מצווה?" שאלו קרובי המשפחה והחברים "לא יודעת" עניתי פחות משבוע לפני התאריך המשוער. ממש כמו לידה, תאריך משוער.

מהיום אני אהיה מסודרת, הכרזתי. מהיום לא אאחר יותר! מהיום הילדים שלי ילכו לישון בכל ערב בזמן! רגע.. אבל, מאיפה

נעלמתי. נעלמתי לאחרים, וגם קצת לעצמי, האמת. נעלמתי בגלל מעבר דירה. זה שאב אותי. כל כך עמוק. זה ייאש אותי.

אז אמרתי לו שהתינוקת אמרה לי עכשיו 'בשפת התינוקות' שהיא אוהבת אותו, וככה הוא לא קינא בה. ומידי פעם, אני

לחצתי על "אתחול מחדש" וכל הסטוריית הוואסטאפ שלי נמחקה. תוכניות של קורסים ורעיונות לתרגילים יצירתיים ועוד שבניתי במשך חמש שנים

"קיבלתי עובר!" צעקתי בהתלהבות, "זה אומר שיש לי זכאות לתעודת בגרות!" בכל המקצועות הלך לי יחסית בסדר, אבל בספורט רק

אחד הדברים שבלטו לי לעין בבית שקנינו היה השטיח על המדרגות. שטיח על המדרגות יכול להיות דבר יפה, נוח למקרה

השבוע, כשלמדתי את הבית שלי בבית, שמעתי כמה פעמים את השאלה: "אז כמה קיבלתי?" בהקשר של מבחן או עבודה. היה

האם התבקשתם פעם 'להרגיש בבית' אצל חברים או אצל סבא וסבתא? איך מצפים מאיתנו להרגיש בבית במקום שהוא לא באמת

מה יהיה ביום שאחרי הקורונה? מה יהיה ביום שאחרי החגים? את העבר אפשר לדעת, את ההווה אפשר לחוות, ומה עם

האם חופשי זה לגמרי לבד [כמו בשיר של יהודה פוליקר]? אנחנו נכנסים לתוך החג לבד [רחוקים מהמשפחה המורחבת] ואיכשהו אמורים

למה אנשים מעדיפים לקנות במבה של אוסם, ואיך זה קשור ליום הכיפורים? רגע לפני היום המיוחד שמגיע פעם בשנה בלבד

התקפי זעם. כך קראו לאותן התפרצויות של הילד בגן. הוא היה נראה רגע אחד עדין כל כך, ורגע לאחריו הפך

איך אהבתי בתור ילדה את משחקי המחשב האלו שלכל דלת שפותחים יש עוד שלוש דלתות וצריך לבחור איזו אחת מהן

האם קרה לכם פעם שמישהו שעלה אתכם במעלית או עבר לידכם ברחוב העיר לכם משהו על הילדים שלכם? 'הילד שלך

צרחות אימה בצהרים אחד בשבוע שעבר גרמו לי להיות דרוכה. הן הגיעו מהשירותים. 'הצילו, הצילו!' צעק הבן שלי, ואם לא

אז מה השיפוץ שלך? תכלס, מה? כי אין בן אדם שאין לו באמת שיפוץ. אין בן אדם שנולד מושלם. נתחיל

"את חיה בסרט" הייתה אחת התגובות לכך שאני רוצה להוציא חמישה ספרים לאור תוך שנה. אבל מזל שאני רגילה, ומזל

הבידוד שלנו התחיל ככה- אני קיבלתי הודעה שאני צריכה להכנס לבידוד בגלל שישבתי שעתיים ליד מישהי שחלתה בקורונה. "איזה כיף

בתקופה של היום היינו מצפים, לכאורה, שיהיה עודף זמן. פעם היו מכבסים ביד, הולכים לכל מקום ברגל, שלושה ימים הולכים

קורה לכם שיש לכם בעיה? ומה הקשר אליי ולפוסט הזה בדיוק? אז האמת שבדרך כלל הכתיבה זורמת לי, לגמרי. הכי

מה הקשר בין חלום בלילה לבין חלום שרוצים להגשים? מדוע משתמשים באותה המילה כדי לתאר את שניהם? ומה הקשר של

האם שווה לי להשקיע כסף כדי להוציא עוד ספר? האם שווה להשקיע כדי לשפץ את הבית? האם שווה להשקיע בהגשמת

כשאני עומדת למטה ורואה את ההר שצריך לטפס בטיול, זה פשוט מייאש. אין לי כוח. בא לי הביתה. אבל כשאני

"מה תהיה בעוד חמש שנים?" נשאלתי השבוע בפגישת ייעוץ עסקית עם היועצת יסכה חיימוב. שאלה שעזרה לי להתחיל להתמקד ולהבין

"נו, מה הסיפור, תחליטי כבר!" אני לא יכולה להגיד לכם כמה פעמים בחיים שמעתי את המשפט הזה, ומה שהכי אבסורד

לעולם לא אשכח את השבת ההיא שהתארחנו אצל חברים והם שאלו את הבן שלי למה הוא לא אוכל, והוא ענה

האם כוח היא יכולת פיזית? האם כוח הוא עוז רוחני? האם כוח זה שם של ציפור? מה שזה לא יהיה,

אני חייבת להגיד ש'עוד רגע' זה דבר שמשתדרג עם הזמן. זה התחיל עם 'עוד שניה' הפך די מהר ל'עוד רגע'

ספירה לאחור. להפתעה, ליום הולדת, לטיל שממריא לחלל, לספר שייצא לאור [כפי שספרתי לפני כמה שבועות]. זאת הייתה גם התחושה

"אז מה נולד?" תמיד אוהבים לשאול אותי אחרי לידה, ואני חושבת לעצמי שזאת שאלה טפשית, ולפעמים כל כך מתחשק לי

כשאני קצת מצוברחת, ישר שואלים אותי 'מה יש', אבל זאת בדיוק הטעות, כי כשאני מצוברחת אני בכלל לא רואה את